אברבנאל על שמואל ב ז:כד

עוד זכר החסד השני מהנצחיות שעשה גם כן לישראל, באמרו ותכונן לך את עמך ישראל לעד עד עולם וגו' ואתה היית להם לאלקים, כמו שנאמר (ויקרא כ"ו מ"ד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וגו', דומה לחסד השני שעשה עם דוד בהתמדת זרעו במלכות לעולם. ואחרי שהציע מה שעשה לישראל עם מה שעשה אליו ולביתו, התפלל על התמדת שניהם, רוצה לומר התמדת מלכות בית דוד והתמדת אומת ישראל, (כה) וזה שאמר ועתה השם אלקים, רוצה לומר אחרי אשר נתיחס ענין ביתי לענין ישראל, יהי רצון מלפניך שהדבר אשר דברת על עבדך, רוצה לומר לזרע דוד יהיה קיים עד עולם, ומה שדברת על ישראל תקיים גם כן, ועל זה אמר ועשה כאשר דברת כלומר לישראל, (כו) וכאשר תעשה קיום היעודים האלה יגדל שמך ויתמיד ידיעת שמך בעולם עדי עד, לפי שיאמרו השם צבאות הוא אלקים על ישראל להתמדתם, ובית עבדך יהיה נכון לפניך להתמדתו, ובזה הודיע שמהחסדים האלה אשר עשה לישראל בכלל ולבית דוד בפרט ימשך שם ותהלה לאלוה יתברך, כי בהתמדת שם עמו ושם מלכו יתמיד שם תהלתו ואלקותו: