אברבנאל על שמואל ב ז:כב

על כן גדלת השם אלקי', רוצה לומר בעבור שאנחנו לא נשיג תכלית למעשיך, ותעשה חסד חנם לבלתי ראויים אליו כמוני היות ולא באנו עד תכלית כוונתך, על כן ידענו באמת שאתה השם אלקים גדלת מאד. ולפי שגדול וקטן יש להם ערך, חשש דוד אולי באמרו שהאל יתברך גדול מאד יגזור שיש שם אלוה קטן ממנו ויש ערך ויחס ביניהם, ולזה אמר כי אין כמוך ואין אלקים זולתך, רוצה לומר שאין אלוה אחר לא גדול ולא קטן, וזהו ההלול והשבח, האמיתי שנתן דוד לאל יתברך על כל חסדיו. והנה הביא דוד ענין ישראל לפי שהתמדת מלכותו תלוי בהתמדת עם ישראל, (משלי י"ד כ"ח) וברב עם הדרת מלך, ולכן אמר שקרה לו מה שקרה לישראל, רוצה לומר כי דוגמת החסדים האלקיים אשר עשה השם ית' לדוד עשה לעם ישראל, כי הוא ית' הוציאם ממצרים ועשה להם שם וגדולה וזה דמות המלכות אשר נתן לדוד, ונתן לבני ישראל נצחיות והתמדה לפניו דומה למה שנתן ירושת המלכות לזרע דוד, ואם כן קרה לעם מה שקרה למלכם, (כג) וזה שאמר ומי כעמך ישראל, שהיה קודם זה גוי אחד מגויי הארץ, או שהוא עתה גוי אחד ומיוחד בכל הארץ ותחת כל השמים, וזה לא מפאת עצמו כי אם אשר הלכו אלקים לפדות לו לעם ולשום לו שם, רוצה לומר ששם לעמו שם ותהלה על כל העמים ולעשות להם הגדולה, ואמר לכם לישראל בלשון נכח, וכן נוראות לארצך הוא דבור כנגד כל ישראל, ואמר הלכו אלקים בלשון רבים לכבוד ולתפארת ע"ד (תהלים קמ"ט ב') ישמח ישראל בעושיו, ובדברי הימים אמר (דברי הימים א' י"ז כ"א) אשר הלך האלקים, והמתרגם פירש אשר הלכו אלקים דאזלו שלוחין מן קדם השם. וכן אמרו במדרש שמואל (פרשה כ"ז) אשר הלך אלקים זה הקדוש ברוך הוא, אשר הלכו אלקים זה משה ואהרן. ואפשר לפרש הפסוק כלו באל יתברך, יאמר שהלך האלקים לפדות לו לעם ולשים האל יתברך לו לעצמו שם ולעשות לו הגדולה והנוראות אשר עשה יתברך לארצו, והם הנסים אשר עשה עמהם בכבישת הארץ וגרוש האומות מפני ישראל ובמה שהשלימה יותר מכל הארצות בעבור עמו, ואולי רמז בנוראות, הדבקות השכינה בארץ ישראל והתמדת ההשגחה בה מכל הארצות, ויהיה מ"ם לכם מיותרת, כמו (בסימן כ"ג ו') ובליעל כקוץ מונד כלהם, כאלו אמר כנגד האל יתברך ולעשות לך הגדולה והנוראות לארצך אשר נתת לה שלמיות הרבה, וכל זה עשית לארץ מפני עמך אשר פדית לך ממצרים. ואמרו גוים ואלהיו, פירושו שפדה אותם ממצרים מגויי הארץ ומאלקיהם, שהגוים והאלוקות שלהם היו מונעים הגאולה, ויהיה מ"ם ממצרים נמשכת עם גוי ואלהיו, כאלו אמר מגוי ומאלהיו. ואחרים פירשו שעשה נוראות בארץ מפני עמו אשר פדה ממצרים, והנוראות ההם עשה בגויי הארץ ובאלקיהם, ע"ד (שמות י"ב י"ב) ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים. ויש מפרשים גוים ואלקיו על ישראל שפדה ממצרים, ההמון שנקראים גוים ואלקיו שהם הגדולים שבהם. ובמדרש שמואל (א"ה לא תמצא המדרש הזה במדרש שמואל בשום מקום, אבל במכילתא פרשה י"ד דף ז' ע"א תמצאנו) אמרו גוים ואלהיו, כביכול שהוא פדוי עמהם, שנאמר (ישעיה ס"ג ט') בכל צרתם לו צר, הרי פירשו אלקיו על האלוה יתברך. הנה בזה אמר דוד החסד הראשון אשר עשה השם יתברך עם ישראל בצאתם ממצרים ועשות לו שם וגדולה, דומה למה שעשה עמו בהמלכתו על ישראל: