אברבנאל על שמואל ב ז:כז

ואמר עוד שלא יחשוב לו לעזות מצח בבקשו המלכות לזרעו עדי עד, כי לפי שהאל יתברך גלה את אזנו בזה ועל כן מצא דוד את לבו ועצר כח להתפלל עליו את התפלה הזאת. ולפי שיאמר אומר שאחרי שדוד היה מרבה בתפלה על זה יורה שהיה בו מעוט אמונה, ושהיה בלתי מאמין אם ביכולת אלקי שלא יוכל עליו יתברך ואם בשנוי רצון שימצא בו, ואם לספקו בנבואת הנביא אם דבר השם הוא, הנה להסיר הספק הזה אמר דוד עוד, (כח) ועתה ה' אלקי אתה הוא האלקים, ובזה הודה על היכולת, ודבריך יהיו אמת, רוצה לומר שאי אפשר בהם השנוי מצדך, ותדבר אל עבדך את הטובה הזאת, ובזה הודה באמתת הנבואה שנאמרה לו, אבל אמר שהיה צורך תפלתו וכוונתו לא שיקים האל יתברך דבריו, כי אם שירצה ויברך את בית דוד עבדו שיהיו תמיד צדיקים וטובים, באופן שיהיו ראויים לקבל החסד האלקיי כי היה יודע שלא יחזור הייעוד כי אם מפאת המקבלים, להיות הייעודים האלקיים תנאים על הכנת המקבלים אותם, ולכן התפלל על הכנתם, (כט) וזה שאמר וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך, ואין פירושו שיתמיד כסא מלכותו, כי אם שיהיה זרעו תמיד תמים עם השם ועובדים אותו ולא ימנעו הטוב מהם, כי מצד הפועל אי אפשר שיבא השנוי כי אם מצד המקבל, וזהו כי אתה השם דברת וגו', רוצה לומר אתה יעדת את הטוב ולא ישתנה מצדך אבל צריך להכנת וזכות המקבלים, וההכנה והשלימות יבא עם העזר האלקי, כמו שכתוב (איכה ה' כ"א) השיבנו השם אליך ונשובה, ועל זה אמר ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם, רוצה לומר שיברכם להיותם צדיקים וטובים, כי אז ייטיב השם לטובים ולישרים בלבותם. ואמנם למה באה חלוף דברים בנבואה ובתפלה הזאת ממה שכתב הנביא בכאן ולמה שזכר עזרא בדברי הימים, כבר כתבתי בהקדמת ספר שמואל שמה שכתב הנביא בספרים האלה הוא מה שראוי שנאמין אמתתו, ומה ששנה עזרא היה בדרך פירוש, שבדברי הימים ראה לפרש הדברים בשנותו המלות והמאמרים כדי להטיב הבנתם, ובשמות ישנה גם כן בהזכירו השם אשר היה נהוג אצלם בבית שני עם היותו מחולף לשמות שזכר הנביא בספרים האלה, והוא גם כן על דרך הביאור ולהודיע שהשמות ההם אלו ואלו נקראו להם. הנה התבאר שבדברי הנביאים ראוי שנעשה יסוד מוסד ולא בדברי עזרא שהיה מספר ומפרש, והנביא הוא עד האמת, כמו שכתוב (עמוס ג' י') כי לא יעשה השם אלקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים: