אברבנאל על שמואל ב ז:יט

ותקטן עוד זאת בעיניך ה', ר"ל היה חסד המלכות אשר נתת לי קטן בעיניך, ורצית לעשות לי עוד חסד גדול ממנו, בתת המלכות לזרעי עד עולם, וזהו ותדבר אל בית עבדך למרחוק, ר"ל לדורות העתידים לבא, ע"ד (איוב ל"ו ג') אשא דעי למרחוק, ות"י לעלמא דאתי, אפשר שירמוז למה שפירשתי, או שיעדו בשכר הנפשיי. ורלב"ג פירש ותדבר לבית עבדך למרחוק, לפושעים שהם רחוקים ממך, שתמיד ירשו המלכות, ע"ד (ישעיה נ"ז י"ט) שלום שלום לרחוק ולקרוב. וזאת תורת האדם ה' אלקים, פירושו וזאת תכונת ומעלת האדם הגדול ולא נבזה כמוני, כמ"ש ומי אנכי, ויורה על הפירוש הזה שבדברי הימים אמר במקום זה (דברי הימים א' י"ז י"ז) וראיתני כתור האדם המעלה, ר"ל וביעוד הזה הראיתני הכתר הניתן מן השמים אל האדם המעולה. וכפי רש"י אפשר שיפורש וזאת תורת האדם, שעשה לו הקב"ה כאשר עשה לאדם הראשון שנתן לו מזרעו, יורשי ארץ לנצח, וכמו שנתן לאדם יורשים בעולם השפל לעד, ככה נתן לו יורשים במלכות ישראל עדי עד. ואפשר עוד לפרשו בתמיהה, וכי זאת תורת ומשפט האדם? באמת אין זה משפט האדם שבניו אף על פי שיהיו חטאים ופושעים ירשו המלכות, והיה ראוי שיסחו ממנו, כי לבני אדם לא יאות נצחיות דבר מה כי אם לשכלים הנבדלים שהם נצחיים במעלתם, ואתה השם אלקים עשית בני נצחיים במעלתם, ואין זה תורת אדם כי אם תורת מלאך אלקים. ובמדרש שמואל (פרק כ"ו ובמדרש תהלים מזמור א') אמרו כתור האדם המעלה, המעולה שבנביאים, וזהו משה רבינו ע"ה שנאמר (שמות י"ט ג') ומשה עלה אל האלקים, משה משובח שבנביאים ודוד משובח שבמלכים, את מוצא מה שעשה משה עשה דוד, משה הוציא את ישראל ממצרים ודוד הוציא ישראל משעבוד מלכיות, משה קרע להם את הים ודוד קרע להם את הנהרות, שנאמר (תהלים ס' ב') בהצותו את ארם נהרים, משה נתן להם חמשה חומשי תורה ודוד נתן להם לישראל חמשה [ספרים] שבתהלים, משה בירך את ישראל (דברים ל"ג כ"ט) באשריך ישראל ודוד בירך באשרי: ואחרי שזכר החסד הפרטי ההוה שעשה לו האל יתברך והחסד הכולל העתיד אשר יעשה עמו עוד לזרעו, (כ) אמר ומה יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ידעת את עבדך, ר"ל מה יוסיף עוד דוד לשאול ממך דבר לא על עצמו ולא על זרעו, אחרי שבלא שאלה ובלי בקשה אתה ידעת. רוצה לומר אתה רחמת את עבדך ונתת לו בטרם ישאל ממך דבר כל הדברים שהיה אפשר לו לשאול, ויהיה ידעת מלשון (שמות ב' כ"ה) וידע אלקים, שהוא מענין רחמים: