אברבנאל על שמואל ב ז:יח

ויבא המלך דוד וישב לפני ה' וגו'. בפסוקים האלה ראיתי הכפל ויתור דברים הרבה ומאמרים זרים והמפרשים לא התעוררו כי אם לפרש המלות והדברים, לא לתת להם צורך והכרח ולהשמר מההכפל והזרו'. ואתה רואה שהיה ראוי לדוד לתת שבח והודאה וברכות הרבה לאל ית' על החסד אשר עשה עמו בתתו המלכות לכל יוצאי חלציו עד עולם, והוא לא עשה כן ולא נתן הודאה לאלקים, אבל בקש ממנו מה שכבר ייעד לו, ר"ל שיקיים מה שדבר ויעשה מה שאמר, ומה לו לדוד לבקש מהאל ית' שיקיים דבריו? והנה לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, וידוע אחרי שאמרו שיקיימהו. ועוד למה בקש זה פעמים הרבה? אמר ועתה ה' אלקים הדבר אשר דברת על עבדך ועל ביתו הקם עד עולם, ואמר שנית ועשה כאשר דברת, ואמר שלישית ועתה הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך, ואמר רביעית ומברכתך יברך בית עבדך להיות לעולם, וארבעת המאמרים האלה כחם וענינם אחד. ועוד יקשה בפסוקים אמרו ומי כעמך כישראל וגו', ומה לו לדוד להביא בכאן ענין ישראל ויציאת מצרים? ומה לו לדוד להביא בכאן ענין ישראל ויציאת מצרים? והיה לו לבד לשבח לפאר ולרומם על החסד אשר עשה ית' עמו. ועוד יקשה זרות המאמרים, כי אמרו בעבור דברך וכלבך עשית את כל הגדולה הזאת, הוא מאמר זר, כי מ"ש האל ית' לדוד על ידי שמואל לא יגזור המלכות כי אם לדוד בלבד לא לזרעו אחריו לשיאמר שעשאו בעבור דברו? ואמרו על כן גדלת ה' אלקים לא מצינו שיקדם לו סבה שיחזור אליה אמרו על כן גדלת וגו'? ואמרו אשר הלכו אלקים בלשון רבים הוא זר גם כן, ומה שאמר ולעשות לכם הגדולה וגו', היה ראוי שיאמר ולעשות להם, ואמרו אשר פדית ממצרים גוי ואלקיו הוא זר גם כן, כי לא פדה ממצרים אלקות? סוף דבר הדברים כלם לא ימלטו מהזרות או ההכפל ורוע הסדור, והנני משתדל לישבם על נכון כפי כחי. ואומר שדוד עד עתה לא יעדו ית' בפירוש במלכות עולמי כי אם אליו בלבד, והוא בחפצו לעבוד את ה' בקש לבנות הבית בטרם ימות, בפחדו פן ימות במלחמה ואיש אחד שימלוך אחריו יבנהו ויחנכהו, והאל ית' הודיעו שלא הגיעו עדין ימי המנוחה וההשקט, ואינו הוא הראוי לבנותו, ושלא יחרה אפו על זה כי בנו אשר יקום אחריו הוא יבנה הבית, ועם זה הודיעו שמלכות ישראל יהיה נצחיי לו ולזרעו עד עולם, ודוד שמח לבו ויגל כבודו במה שייעדו מנצחיות וירושת המלכות לזרעו ושלא יסור מהם גם כי ירבו פשעים, והלך לפני ארון האלקים לתת שבח והודאה על הדבר ולבקש על זרעו הדברים הצריכים לזה, וזהו וישב לפני השם, ר"ל שישב בתפלה ובתחנונים. וחז"ל סמכו במדרש תהלים (מזמור א') מכאן, שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. ומהם אמרו ולא כן א"ר הונא בשם ר' ישמעאל שאף להם אין ישיבה שם? שהרי אין למעלה ישיבה, שנאמר (ישעי' ו' ב') שרפים עומדים ממעל לו וגו', וכתיב (מלכים א כ״ב:י״ט) וכל צבא השמים עומדים עליו וגומר. וכתיב (זכריה ג' ו') בין העומדים האלה, ואם למעלה אין ישיבה, דוד היאך היה יושב? אלא ר"ל וישב דוד לפני השם, שסמך עצמו בעזרה, ומהם אמרו שישב בתפלה. והיו דברי דוד מי אנכי וגו', ר"ל הנה במה שהמלכת אותי על כל ישראל עשית עמי חסד גדול, כי מי אנכי דוד בן ישי רועה צאן? וכמו שאמרת לי שלקחתני מאחרי הצאן מן הנוה למלוך על כל ישראל ויהודה. ולפי שההמלכה או תבא לשלימות האיש כמו שבאה לשאול, או למשפחתו להיותו מזרע המלוכה, אמר דוד שלא היו לו אחת משתי ההכנות האלה לא הכנת עצמו ולא הכנת משפחתו, וזהו מי אנכי ומי ביתי כי הבאתני עד הלום, ר"ל להיותו מלך שהיא המדרגה אשר הגיע אליה. וחז"ל אמרו במדרש תהלים (מזמור א') מי אנכי, והלא מרות המואביה באתי? כי הבאתני, ולא קיימת בי (דברים כ"ג ד') לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', עד הלום, ולא די שבאתי בקהל אלא שעשיתני מלך, ואין הלום אלא מלכות, שנאמר (שמואל א' י' כ"ב) הבא עוד הלום איש ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים: