אברבנאל על שמואל ב ז:יז

וספר הכתוב שכל זה דבר נתן הנביא אל דוד, ולא נתבייש מהיותו חוזר ממה שאמר לו על הבנין כמו שזכרתי. וחכמינו ז"ל דרשו בתנחומא הפסוקים האלה על שלמה, (א"ה חפשתי המדרש הזה בכל התנחומא ולא מצאתיו שם בשום מקום, ולכן לא ידעתי מנא ליה לרב שהוא מהתנחומא? והנה בילקוט השמעוני חלק ב' דף כ"א ע"ד מביאו מבראשית רבה פרק כ"ד דף כ"ח ע"ב אבל גם הוא טעה בזה, כי שם לא נזכר דבר מהדד ומרזון וממזיקין שטרדו את שלמה, כי אם שרוחות ושידים נולדו מאדם הראשון בק"ל שנה שפירש מאשתו, ואולי ראה על הפסוק והוכחתיו בשבט אנשים וכו' שמביא שם על זה): אמרו בשבט אנשים, זה הדד האדומי ורזון בן אלידע, שנאמר (מלכים א' י"א י"ד) ויקם השם שטן לשלמה ובנגעי בני אדם אלו המזיקין שטרדוהו ממלכותו, כמו שאמרו (גיטין פרק ז' דף ס"ח ע"ב) שבא אשמדאי וטרדו, והם בני אדם, כי לדעתם ז"ל (ערובין פרק ב' דף י"ח ע"ב) השדים נולדו מאדם הראשון ק"ל שנה שהיה אדם נזוף. וכבר ראיתי דעת המורה בזה בפרק ז' חלק א' (דף י"ב ע"א) בשיתוף שם ילד: ואין ראוי שיחשוב חושב שמה שאמר דוד כשקם על רגליו כמו שנזכר בדברי הימים (דברי הימים א כ״ח:ב׳) הוא סותר לזה, כי הוא עם העיון הטוב מסכים עמו, אמר שמה (שם ג' ד') האלקים אמר לי לא תבנה בית לשמי כי איש מלחמות אתה ודמים שפכת, ויבחר אלקי ישראל בי מכל בית אבי להיות למלך על ישראל לעולם וגו', כי באמרו לא תבנה בית לשמי הוא הפסק דין, ונתן עליו הטענות שאמר אליו הנביא, ובאמרו כי איש מלחמות אתה ודמים שפכת ויבחר השם, רמז לסבה השנית שלא היה עדין בישראל מנוחת המלחמות והשקטם, וזה שאמר איש מלחמות אתה שהיה עדין במלחמה, והסבה הראשונה העיר באמרו עוד ויבחר השם אלקי ישראל בי מכל בית אבי וגו', והיא שהאל יתברך עשה ביתו ולא יעשה הוא בית אלקים, ושלמה יבנה הבית להיותו מלך בן מלך וכסאו וביתו נכון לפני האלקים ובימיו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח. הנה התבארו הפסוקים ואין המלט מהיות בהם פעמים רבות עתיד במקום עבר ועבר במקום עתיד. והסבה גלויה אצל המעינים כי הדברים העתידים הם מאומתים אצל הנביאים כאלו עברו כבר, והעוברים תדבק בהם ההשפעה והידיעה כאלו הם עתידים להיות, ואין זה ממה שיעיק אמתת הספור וענינו. וידענו שהיתה מחשבת דוד רצויה לשום שמים ושלא הוכיחו השם עליה, אבל הודיעו הגזור ומוסכם לפניו בעתיד, ושנתן לו הקדמות עצמיות וראשונות כפי חומר הדרוש, וצורך מה שאמר שני פעמים כה תאמר לעבדי לדוד, ולמה בא בכאן ענין ישראל, והתבארה עם זה השאלה הששית. וראיתי מי שפירש החזון הזה על ימות המשיח, שיהיה מזרע דוד והוא יבנה את בית האלקים, ולא יוסיפו האומות שהם בני עולה לענותם עוד, ועליו היה היעוד מהתמדת המלכות ולא יסירהו עוד, ולכן אמר ככל החזון הזה כן דבר נתן הנביא לדוד, כי היה זה חזיון גדול, ודוד גם כן אמר ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק, רומז למשיח בן דוד: