אברבנאל על שמואל ב כב:לד

משוה רגלי כאילות וגו'. אחרי שהניח שפועל הטובות כלם עמו הוא האל יתברך ואין זולתו, זכר עשרה מיני חסדים אשר עשה עמו שהיו סבה להכנעת אויביו והמשלו עליהם. הראשון אמרו משוה רגלי כאילות ועל במותי יעמידיני, רוצה לומר כי מהלוחמים קצתם שלא ינוסו מהמלחמה לא לגבורתם, כי אם להיותם כבדים בכלי מלחמתם ולא יוכלו להתנועע, וכמו שזכרתי בענין גלית הפלשתי, (דף קי"ד ע"ג) ואמר המשורר שהוא לא נמנע מלברוח מהמלחמה לזאת הסבה, כי אם מפאת גבורתו שהיה אמיץ לבו בגבורים, עד שלתקפו מימיו לא ברח מתוך המלחמה, וזהו משוה רגלי כאילות, והוא משל לקלות תנועתו, ועל כל זה על במותי יעמידיני, שלא ברחתי מימי ממלחמת האומות: