אברבנאל על שמואל ב כב:כט

כי אתה נרי השם וגו'. עתה יבאר החלק השלישי והוא איך האל יתברך אמצו ועזרו לא לבד להמלט מאויביו אבל גם להכותם ולהמיתם ולהכניעם, והנה הקדים לזה להודיע שהצלחותיו כלם הם מושגחות מאתו יתברך ומושפעים ממנו בדרך נס, ואינם כשאר הדברים הנמשכים בטבע. ולפי שהיו ההצלחות היותר אהובות אצלו שתים, אם נפשיית והיא האמיתית, ואם מדומה התלויה בכבוד, להיות הכבוד כמו שזכר הפלוסוף (אריסטו) הוא מה שיחשבו יותר שהיא ההצלחה והאושר, לכן אמר ששתיהם מהאל יתברך, וזהו אמרו כי אתה נרי השם והשם יגיה חשכי, ואין ראוי שנפרש שהאל יתברך היה הנר, כי אם שהוא יתברך היה מאיר נרו של דוד שהוא הנפש, כמו שאמר (משלי כ' כ"ז) נר השם נשמת אדם, וכאלו אמר שההשכלה והשפע האלקי ורוח הקדש אשר בו לא היה מהשכל הפועל, כי אם ממנו האל יתברך שהוא המאיר את נרו והוא מגיה חשכו, רמז לחשך הסכלות ומפני זה אמר בספר תהלים כי אתה תאיר נרי, שהוא החלוף הל"ט, והיה זה לתוספת ביאור, שלא נחשוב שיתואר השם יתברך בנר, כי אם שיתארו במאיר שיאיר את נרו. ויש חלוף ארבעים, באמרו שם השם אלקי יגיה חשכי, במקום מה שאמר בכאן והשם הגיה חשכי, הנה הסיר הוי"ו לרמוז שהם כפל ענין, אתה תאיר נרי השם יגיה חשכי, כי היה הוי"ו מוסיף על ענין ראשון, ולתקן הדבור שלא יאמר שני פעמים השם בלי שנוי כלל הוסיף מלת אלקי, שהוא חלוף מ"א ממה שהוסיף שם אלקי, ואמר השם אלקי יגיה חשכי. הנה ביאר בזה שמעלתו הנפשיית היתה מאתו יתברך, (ל) ועל זה אמר כי בך ארוץ גדוד וגו', כי המלחמות מהם שיהיו בשדה מערכה מול מערכה וגדוד נגד גדוד, ומהם שיהיו בצורם על האויבים בהיותם בעיר דלתים ובריח סוגרת ומסוגרת, ועל שניהם אמר כי בך ארוץ גדוד להלחם עם הגדוד הרב בשדה, באלקי אדלג שור שבהיות האויבים נסגרים בתוך העיר אדלג החומה ואכנס שמה בעל כרחם. ולהיות המאמר הזה כולל שתי ענינים מתחלפים האחד ארוץ גדוד והשני אדלג שור כמו שפירשתי, לכן בספר תהלים הוסיף באלקי אדלג שור הוי"ו, ואמר ובאלקי אדלג שור, שהוא החלוף מ"ב, והוא כדי לבאר ולרמוז שהם שני ענינים והוי"ו הוא סימן התוספת, ואמר עוד שעם היות ששני הדברים האלה, רוצה לומר שלמות הנפש ונצחון האויבים הם מתחלפים בעצמם, אל יחשוב חושב שהם יבואו מהתחלות מתחלפות, כי שניהם יחד בלי ספק מאתו יתברך, (לא) וזהו שאמר האל תמים דרכו, רוצה לומר שדרך האל יתברך בהשפעה ובהטבה הוא שלם ותמים לא יחסר כל בו, ובו ימצא האושר הנפשיי והמדומה, וזהו תמים דרכו, עד שהאמירה והרושם אשר יאמר בו יתברך היא אמירה צרופה בלי ספק וסיג כלל ואמיתית היא שמגן הוא לכל החוסים בו, אם בנפשיי ואם בגופני ובמדומה, וראוי הוא שיהיה כן, כי הוא יתברך היכול בכל הדברים, (לב) וזהו כי מי אל מבלעדי השם, רוצה לומר בשלמות הנפשיי, ומי צור מבלעדי אלקינו בנצחון האויבים ובשלמות הכבוד המדומה, ולכן הוליד מזה שכל הצלחותיו וכבודו הם ממנו יתברך על דרך נס לא במקרה לא בחיל ולא בכח, (לג) וזהו שהמשיך לומר האל מעוזי חיל ויתר תמים דרכי, רוצה לומר האל יתברך הוא הנותן לי עוז ותעצומות וחיל, והוא אשר יתר דרכי להיותו תמים ושלם. ובספר תהלים במקום כי מי אל מבלעדי השם ומי צור מבלעדי אלקינו, אמר כי מי אלוה ואמר ומי צור זולתי אלקינו והם החלופים מ"ג ומ"ד. ושניהם ליפות הדבור וביאור הכוונה, כי למה שהיה כוונתו בכי מי אל מבלעדי השם להשלים הנפש כמו שפירשתי, שם בו שם לשון אלוה, לפי שאל וצור אשר יבא בחלוקה השנית שניהם כפי הלשון אחד, ולרמוז ההבדל בהם כפי הכוונה אמר אלוה, וכדי שלא יאמר שתי פעמים מבלעדי זה אחר זה העתיק השני לזולתי. והחלוף המ"ה אמרו שם במקום האל מעוזי חיל האל המאזרני חיל. אבל היה זה לתוספת ביאור, כדי שלא נחשוב שיאמר שהאל יתברך הוא מעוזו, כי אם שהוא המאזרו והנותן אליו כח וגבורה, וכן אמר במקום ויתר תמים דרכי, ויתן תמים דרכי והוא החלוף המ"ו, וגם הוא לפרש מלת ויתר שהכוונה בו ויתן תמים דרכי. הנה חמשת הפסוקים האלה אמרם המשורר בדמות הקדמה למה שיאמר אחרי זה, שיספר החסדים שעשה עמו יתברך בהכנעת אויביו והחתתם. ולפי שלא נחשוב שהם היו במקרה או בכח אינושי, הקדים שהכל מאתו יתברך ואליו ראוי שיתיחסו עניניו כלם. ואמנם במדרש תהלים (מזמור י"ח) דרשו הפסוקים האלה על דוד ויואב, וכן דרשו אותם, על מרדכי ואסתר, ולא ראיתי להביאם הנה, כי אינם מענין פירוש הפסוקים ואמתתם: