אברבנאל על מלכים ב כג:י

וטמא את התופת אשר בגיא בן הנם, המקום ההוא שהיו מעבירים שם בניהם למולך היה נקרא תפת, ואחז"ל (עיין ילקוט ירמיה ז' רמז רע"ז) שנקרא כן לפי שהיו מרקדין ומכים בתופים בשעת העבודה, כדי שלא ישמע האב צעקת בנו כשהיו מעבירים אותו באש וינהם לבבו ויקחהו מידם, והמקו' ההוא היה גי שהיה לאדם אחד הנקרא הנם, ונקרא גיהנם או גי בן הנם, כי לבני הנם היה זה הגי, וטמא יאשיהו אותו מקום בשיחדו להשליך שם נבלות וכל טומאה כדי שלא יעלה עוד על לב אדם לעבור את בנו ואת בתו באש למולך שמה. ואמרו (עיין שם) שאעפ"י שהיו כל בתי ע"ז בירושלם המולך היה מחוץ לעיר, והיה שם צלם משבעה קנקלי', וכל מי שהיה מקריב סלת פותחין לו אחד מהם, תורין ובני יונה פותחין לו שנים, כבש פותחין לו שלש', איל פותחין לו ארבעה, עגל פותחים לו חמשה, שור פותחין לו ששה, ומי שהיה מקריב בנו פותחין לו שבעה, והיו פניו של עגל וידיו פשוטות כאדם שפותח ידיו לקבל מחבירו והיו מסיקין אותו באש והכומרים נוטלין את התנוק ונותנין לתוך ידיו של מולך ואז היה יוצא נפשו. וכפי הפשט היה אש מכאן ואש מכאן והכומרים מעבירים אותו בין שני האשים: