אברבנאל על מלכים ב כ:ז

והנה ספר הכתוב שאמר ישעיהו קחו דבלת תאנים, והתבונן שעם היות הדברים אשר קדמו כולם דברי ישעיהו היו, הנה בענין דבלת התאנים אמר הכתוב ויאמר ישעיהו, ולא היה צורך בזכרון האמירה הזאת אחרי שהיו הדברים כלם מדובקים מבלי הפסק, והנראה אלי שישעיהו אמר זה מעצמו, כי המאמר הראשון היה בשם האל כמו שאמר כה אמר ה' אלהי דוד אביך, ובשמו יתברך אומר הנני רופא לך, כי ירפאהו בדרך נס כפי גודל חליו והפסד כחותיו, ולכן אחרי שהשלים הנביא מאמר האל יתברך, אמר הוא מעצמו, בראותו את חזקיהו שהיה קץ מפני השחין, שישאו דבלת תאנים וימרחו בה על השחין ויחי, רצה לומר שיבריא ויסור השחין ממנו, ולא היה זה בדרך נס כי אם להיות לדבלת תאנים קצת מבוא ברפואת המורסים ובשולם כדברי ה"ר לוי בן גרשם. והיה זה עצה מהנביא לשכך חבולו וצערו מהשחין, כי הנה עצם החולי ואיכותו היה יותר גדול ומסוכן מהשחין והוא על דרך נס נתרפא. וכאשר ראה חזקיהו מה שאמר הנביא מדבלת התאנים, חשב כי לנחמו אמר אליו בשם האל ענין רפואתו ושלכן הצטרך לתת לו מדעתו עצת הדבלת קרובה לטבע, (ח) ומפני זה שאלו מה אות כי ירפא ה' לי? ר"ל איני חפץ ברפואת השחין בלבד אשר נתת לי, כי אם שירפא ה' לי מהחולי מעקרו בדרך נס כמו שהיה הייעוד, ואז יסור המקרה בהסרת הסבה והחולי, כי ברפואת השם הנסיית היה בוחר ולא ברפואת השחין שעשה הנביא מדעתו, (ט) ולכן השיבו הנביא וזה לך האות מאת ה' כי יעשה ה' הדבר הזה, רצה לומר זה לך האות שיעשה השם יתברך הרפואה אשר דברתי כאשר אתה שואל, מלבד מה שאני אמרתי מדעתי לענין השחין. והנה לא שאל האות על תוספת החמש עשרה שנה אשר יעדו שיחיה עוד, לפי שעקר הספק היה אז ברפואה אשר יעדו הנביא שיעשה השם, והיה מספק בו מפני רפואת השחין שאמר הנביא מעצמו כמו שאמרתי, ולכן שאל האות עליו בחשבו שאם יחיה מחולי זה מי המונע שיהיה ימי שני חייו חמשים שנה ואף שבעים שנה ואם בגבורת שמנים שנה שהם יותר ממה שיעדו הנביא? וכאלו אמר אחרי שהנביא ייעדו בשלשה דברים, ברפואה והצלה מהחולי ובמהירותה ובתוספת החמש עשרה שנה, אם שני הייעודים הראשונים יתקיימו הנה בלי ספק יתקיים הייעוד האחרון, והוא כמאמר משה רבינו עליו השלום בפרשת אלה הדברים שאמר לישראל (דברים א' ב') באתם עד הר האמורי אשר ה' אלהינו נותן לנו ראה נתן ה' אלקיך לפניך את הארץ עלה רש, שפירושו אחרי שבאתם עד הר האמורי ונתקיים קצת הייעוד הטוב וההבטחה שהבטיח השם לכם, ראו כי כבר נתן ה' לכם את כל הארץ, רצה לומר האמינו שגם כן יתקיים השאר בלי ספק, והותרו עם מה שפירשתי בפסוקים השאלות שנית ושלישית אשר הערותי בכל חלקיהם: ואמנם בענין הנס שאמר ישעיהו זה לך האות וכו', ובתשובת חזקיהו נקל לצל לנטות וגומר, פירש ה"ר דוד קמחי ז"ל שהלך הצל, הוא כמו ילך, וששאל הנביא לחזקיהו באיזה אות יבחר? אם שילך הצל לפנים עשר מעלות, ואם שישוב עשר מעלות אחורנית ושחזקיהו השיבו שלא היה בוחר שילך הצל לפנים, כי נקל לצל לנטות עשר מעלות, לפי שהגלגל במרוצתו כשירצה להכנס תחת הארץ יראה מרוצתו יותר ממהרת, אבל יבחר שיהיה האות שישוב הצל אחורנית ממהלכו עשר המעלות, ושאז התפלל הנביא ושב הצל אחורנית עשר מעלות במעלות אחז אשר ירדה בהם. וה"ר לוי בן גרשום פירש גם כן קרוב לזה בפירושו לספר יהושע בפר' (יהושע י' י"ב) שמש בגבעון דום ובפירושו כאן לספר מלכים, והכלל העולה מדבריו הוא, שנתן הנביא הבחירה לחזקיהו אם ירצה שילך הצל עשר מעלות על מה שהלך בזולת זמן, או שישוב אחורנית אותם המעלות, ושזה המופת היה בזולת שנוי סדר תנועת השמש, לפי שכבר נראה בחוש שכאשר יהיו עננים תחת השמש באופן שיורשם בהם הניצוצות וירוצו, הנה הם יורו שיהיה השמש בזולת מקומו עם שכבר יראה אז נטות כל השמש שעור רב במעט זמן למזרח או למערב לצפון או לדרום כפי מצב העננים וצד תנועתם, ולפי שכבר ראה חזקיהו אז מהעננים ומצד תנועתם שהיה לצל נקל לנטות עשר מעלות יותר על מה שהלך, בחר שיהיה הענין בהפך מה שהיה נראה שהיה נכון אז מצד תנועת העננים ההם ולזה שאל שישוב הצל אחורנית עשר מעלות. ואל זה הדרך עצמו נטה הנרבוני בפירושו לכוונות ולספר המור', והצד השווה שבכלם הוא, שאמרו נקל לצל לנטות עשר מעלות לא כי ישוב הצל אחורנית עשר מעלות הוא כלו מאמר חזקיהו, והנך רואה שה"ר לוי בן גרשם בא בפי' הפסוק הזה בעב הענן, כי לדעתו היתה כוונת חזקיהו כפי תנועת העננים, והוא דבר שלא נזכר בכתוב. ומפני זה ראיתי אני לפרשו באופן אחר, והוא שהיה מנהג הנביאים שקוד' שיעשו הנסי' ישאלו עליה' לרואים אותם אם היה אפשר לעשות' כפי הטבע, והיה זה כדי להגדיל פליאת הנס בעיניהם, הלא תראה שהשם יתברך שאל ליחזקאל (יחזקאל ל"ז ג') התחיינה העצמות האלה, ומשה אדוננו אמר, (במדבר כ' י') המן הסלע הזה נוציא לכם מים, להגיד שהיה הדבר בלתי אפשר כפי הטבע ושהשם יתברך יעשה אותו בדרך נס, וכן הענין בכאן, שהנביא כאשר חזקיהו שאל לו האות ראה לעשותו בצל, לפי שהיה מתייחס לחיי האדם ושנותיו, כמו שאמר (איוב ח' ט') כי צל ימינו עלי ארץ, ואמר (במדבר י"ד ט') סר צלם מעליהם, וקודם שיעשה בו המופת שאל אל חזקיהו הלך הצל עשר מעלות אם ישוב וגומר, רוצה לומר הנה כבר הלך הצל עשר מעלות, כמו שהלכו ימיך ואתה קרוב למות, אשאלך והודיעני האם כפי הטבע ישוב אותו הצל שהלך עשר מעלות לאחור, שיהיה דומה לעניניך שתחזור לחיים ולבריאות ותתנועע בהפך המות שהיתה מתנועע אליו חמש עשרה שנה? ולפי שהיה זה דרך שאלה, (י) השיבו חזקיהו נקל לצל לנטות עשר מעלות לא כי ישוב, ואין הנטייה הנאמרת בזה לצד אחד או לצד אחר כפי העננים כמחשבת החכמים אשר זכרתי דעתם, אבל הנטייה היא הירידה מהשמש להשתקע, והוא על דרך אמרו (ירמיה ו' ד') כי נטו צללי ערב, ויהיה ענין המאמר באמת נקל הוא לצל שיטה וישתקע וילך לדרכו להחשיך, כי תמיד סמוך לשקיעת השמש יטו הצללים, אבל אינו נקל אם ישוב לאחור כי הוא הפך הטבע, ובזה הודה על מעלת המופת, באמרו שהצל מתהלך לרוח היום ונוטה בערב להדרכו אל החשך היה בנקל לפי שהוא כפי הטבע, אבל החזרה לאחור היה דבר קשה ויוצא מהמנהג הטבעי.