אברבנאל על מלכים ב כ:ד

(ד-ה) וספר הכתוב שהשם מיד שראה אותו מתחרט ובוכה למשפחותיו, היה דברו נחוץ אל ישעיהו קודם שיצא מהחצר התיכונה מבית המלך, ואמר לו שוב ואמרת לחזקיהו נגיד עמי כה אמר השם אלקי דוד אביך וגומר, כלומר אמור אל חזקיהו שהחולי אשר הבאתי עליו בעבור עצלתו בקנין הבנים הנה היה זה להיותו נגיד עמי, והמלך אין ראוי שיתעצל בקנין הבנים מפני ירושת המלכות, וגם היה זה להיותי אלקי דוד אביו, והייתי חס על כבודו ועל השבועה אשר נשבעתי לו שזרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי, ולכן מפאתו שהוא היה הנגיד ומפאת דוד אביו שמעתי את תפלתו וראיתי את דמעתו ורוצה אני לרפאתו בדרך נס, כי כבר היה חליו בגבול כך שכפי השרשיים הטבעיים היה בלתי אפשר שיחיה עוד. וגם הודיעו שלא יתמיד בחולשתו ובהתרפאתו ימים רבים כדרך הקמים מחולי החד המסוכן, כי מיד יתחזק וביום השלישי יעלה בית ה' חזק ובריא אולם. והנה עשה הקדוש ברוך הוא כל זה לפי שעמקו מחשבותיו והוא קורא הדורות מראש, וראה בחכמתו העליונה שאף על פי שיהיה מנשה רשע נחש שרף ועקרב ואמון בנו כמוהו, הנה יצא ממנו יאשיהו שכמוהו לא היה לפניו מלך ישר בעיני ה' והלך בכל דרך דוד אביו, וזה היה הפרי הטוב היוצא מהעצים הרעים ההם: