אברבנאל על מלכים ב כ:ג

ואמר לפניו יתברך זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם, וחז"ל אמרו במסכת ברכות, (שם) כל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים, וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו, משה תלה בזכות אחרים שנא' (שמות ל"ב י"ג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך לפיכך תלו לו בזכות עצמו, שנא' (תלים ק"ו כ"ג) ויאמר להשמידם לולא משה בחירו, חזקיהו תלה הדבר בזכות עצמו, שנאמר זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת, לפיכך תלו לו בזכות אחרים, שנאמר וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי, והיינו דא"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב (ישעיה ל"ח י"ז) הנה לשלום מר לי מר, אפי' בשעה ששגר הקדוש ברוך הוא שלום מר לי מר. וכפי הפשט אחשוב שלא אמר חזקיהו בתפלתו זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם להתגאות בזכותו ולשבח עצמו, ולא לטעון שלא היה ראוי שימות להיותו איש תם וישר ירא אלקים וסר מרע, אבל התנצל מהחטא המיוחס אליו על אשר לא התעסק בפריה ורביה, ואמר שעשה זה לתכלית טוב ובכוונה ישרה לבל יצא ממנו מנשה הרשע מושל מקשיב על שפת שקר אויב חרף ה', ועל זה אמר אנא השם זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם, ר"ל שבמה שנעדר מהשיא אשה היתה כוונתו רצויה, וזהו אמרו והטוב בעיניך עשיתי, כלומר שיותר טוב היה בעיני השם העדר מנשה ממציאותו מפאת עצמו, ולכן לא היה ראוי שיהיה נדון כפי מעשיו כי אם כפי כוונתו, ועם זה נתחרט מאשר עשה ובכה בכי גדול, והותרה בזה השאלה הראשונה בכל חלקיה, שהיא למה צוה השם יתברך אל חזקיהו שיצוה אל ביתו, ולמה הוא לא עשה הצוואה ההיא ומה הטענה אשר עשה להנצל מהמות מאשר התהלך לפני השם בתום לבבו, כי הנה לא היה מאמר צו לביתך מכוון לעצמו כי אם כדי שיתחרט מעצלותו בפריה ורביה, ולכן התחרט מזה והכין עצמו לקחת אשה, כי היא היתה הכוונה לא לצוות אל ביתו, ושמה שאמר זכור את אשר התהלכתי לפניך וגו', היה התנצלות חטאו לא דבר אחר: