אברבנאל על מלכים ב כ:א

בימים ההם חלה חזקיהו למות וגומר. הפרשה הזאת אנכי ביארתי אותה בספר מחזה שדי אשר לי בפרק י"ח כלל ראשון מאמר השני, ומה שכתבתי שם בפירושה אומר בכאן. הנה ה"ר דוד קמחי כתב שחלה חזקיהו קודם מפלתו של סנחריב, ושלכן נאמר ברפואתו ומכף מלך אשור אצילך. וה"ר לוי בן גרשום כתב שהיה חליו אחרי הספור הקודם, ומפלתו של סנחריב כסדר הפרשיות, ושמה שאמר ומכף מלך אשור אצילך היה לפי שאסרחדון היה רצונו לבוא על ירושלם, אבל אם היה כדברי ה"ר דוד קמחי מלבד שיבאו הפרשיות שלא כסדרן, הנה יהיה אמרו בימים ההם חלה חזקיהו בלתי צודק, כי לא היה בימים ההם כי אם קודם לכן. ויקשה זה עצמו גם כן לדעת ה"ר לוי בן גרשום, כי אם היה אחרי כן לא היה ראוי שיאמר בימים ההם, ולכן אחשוב שהיו שני הדברים בזמן אחד, ר"ל עליית סנחריב על ירושלם ומחלת חזקיהו, ולכן אמר בימים ההם חלה וגומר, ולזה כוונו חז"ל (סדר עולם פרק כ"ג) באמרם שביום השלישי שעלה חזקיהו בית ה' הכה מלאך השם במחנה מלך אשור, ולהיות חזקיהו חולה כשבא רבשקה היה צרתו ממלחמת סנחריב מכופלת. והנכון שכאשר בא רבשקה על ירושלם היה חזקיהו בתחלת חליו והתחזק ובא בית ה' להתפלל עליו, ולכן לא הלך אל ישעיהו מפני חליו ושלח אל אליקים ושבנא וזקני הכהנים לפניו כמו שנזכר שם, ואמנם חליו לא היה טבעי, אבל היה בהשגחת השם לפי שלא נשא אשה, וכדי שלא יפסק זרע בית דוד ולא יחסר ממנו יושב על כסאו הוכה במכאוב על משכבו כדי שישוב בתשובה וישא אשה. וכבר הסכימו חז"ל על זה בפרק קמא דמסכת ברכות, (דף י' ע"א) אמרו שם אמר רב הונא מאי דכתיב (קהלת ח' א') מי כהחכם ומי יודע פשר דבר? מי כהקב"ה שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים? חזקיה אמר ליתי ישעיהו גבאי, דהכי אשכחן באליהו דאזל לגבי דאחאב, וישעיה אמר ליתי חזקיהו גבאי, דהכי אשכחן ביהורם דאזל לגבי דאלישע, מה עשה הקדוש ברוך הוא? הביא יסורין על חזקיהו ואמר לישעיהו לך ובקר את החולה, שנאמר בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו הנביא ויאמר צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה, מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא, אמר ליה ומאי כולי האי? אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה, אמר ליה משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מנאי בנין דלא מעלו, אמר ליה בהדי כבשיה דרחמנא למה לך? אבעי לך לאיעסוקי ומאי דניחא קמיה קודשא בריך הוא ליעביד וכו'. הנה ביארו סבת חליו שהיתה השגחיית על צד העונש ושכוונת חזקיהו בשלא התעסק בפריה ורביה היתה לשום שמים, לפי שידע שעתיד לעמוד ממנו מנשה הרשע, אבל הש"י לא בחר בזה ולא הסכים עליו, מפני שלא יפסק זרע הממלכה ומשפחת בית דוד לא תפסד ותכלה, וכמו שיעדו (מלכים א' ט' ה') לא יכרת לך איש מעל כסא ישראל, ואמר עליו (תלים פ"ט ל' ל"א, ל"ג, ל"ד) ושמתי לעד זרעו וכסאו כימי שמים, אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, וחסדי לא אפיר מעמו ולא אשקר באמונתי, ומפני זה הביא עליו חליו וצוה לישעיהו שיבקרהו ויאמר לו צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה, ובמאמר הזה היה אליו הערה גדולה בסבת חליו, כאלו אמר לו חזקיהו אין לך לצוות על דבר המלכות כלל לפי שאין לך בנים ואנחנו נצטרך להקים מלך ממשפחה אחרת, וכבר נפסקה מלכותך אחרי שאין לך יורש עצר, ולא לך יהיה הזרע אשר ירש הארץ, וגם אין לך לצוות לאשתך ולבניך כי אינם ואינך נשוי אשה, אבל צו לביתך, רוצה לומר לעבדיך, כי מת אתה ולא תחיה, רוצה לומר שתמות מיתה מוחלטת אחרי שאין לך יורש. וכבר יורה שהיה זה סבת מיתתו במה שאמר חזקיהו במכתבו (ישעיה ל"ה י"ט) חי חי הוא יודך כמוני היום אב לבנים יודיע אל אמתך, כלומר שישא אשה ויוליד בנים שיהיו יודעים תורת השם. והנה ראה יתברך לצוותו על זה עם היות שלא עשה כן לאבות הראשונים, לא לצורך הצוואה בעצמה כי אם כדי לעוררו על התשובה והחרטה והתפלה אשר יעשה, כי לא יחפוץ במות המת נאם השם אלקים כי אם בשובו מדרכיו וחיה, וכמו שאמרו (יבמות ס"ד ע"א) שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפלתם של צדיקים, וחזקיהו הבין הכוונה האלקית ולכן לא חשש לצוות לביתו כי אם להתנצל מאד מהחטא ולהתפלל על העונש הנגזר עליו, (ב) ולכן אמר ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, רוצה לומר שלא היה לו אשה ובנים לדבר עמהם, אבל כאדם יחידי מבלי חברה חזר פניו אל הקיר. ובמסכת ברכות (דף י' ע"ב) זכרו חז"ל דברים רבים בפירוש ויסב חזקיהו פניו אל הקיר יעויינו משם: