אברבנאל על מלכים ב יח:ט

(ט-י) וכו' ויהי בשנה הרביעית וגומר. ראוי שנעיין בפרשה הזאת דברים: ראשונה במה שספר הכתוב בכאן שעלה שלמנאסר מלך אשור על שומרון ויצר עליה וילכדה מקצה שלש שנים ויגל מלך אשור את ישראל על אשר לא שמעו בקול השם וגומר, והספור הזה כבר בא באריכות ופרטיות גדול למעלה, ולא כתבו המפרשים טעם למה נשנה במקום הזה. והנראה אלי בזה הוא שני דברים. האחד שלפי שבפרשה אשר עברה ספר הכתוב שעלה מלך אשור על ישראל ויגל השבטים וזכר שמה העונות אשר היו בהם שחייבום גלות, ראה הכתוב לסמוך אל זה ספור חזקיהו מלך יהודה ואיך עלה סנחריב להחריב את ירושלם ולגלות עמו, ושהש"י הצילם והכה בו ובעמו מכה רבה, כדי להודיע שאת זה לעומת זה עשה האלקים כי בימי הושע בן אלה מלך ישראל שהכעיס את השם בתועבותיו עלה מלך אשור וילכוד את כל הארץ ויגל ישראל מעל אדמתו, ובימי חזקיהו מלך יהודה שעשה הישר בעיני השם עלה סנחריב לעשות כזה בערי יהודה והגין זכות חזקיהו על עירו ועל עמו, ולכן נשנה זה הספור במקום הזה סמוך לספור סנחריב, כאלו אמר שבשנה הרביעית לחזקיהו שהיה בשביעית להושע בן אלה עלה על שמרון והחריב אותו והגלה ישראל, (יג) אמנם בשנת ארבע עשרה לחזקיהו עלה סנחריב בזדון גדול על ירושלם בחשבו לעשות שמה כמו שעשה בשמרון, ועשה השם יתברך נס גדול ושב אל ארצו עם מגפת עמו ושם הכוהו בחרב, זו היא הסבה הראשונה בזה. ואמנם השנית היא, שלפי שרצה כותב הספר להודיע שעלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם ושם פניו לעלות ירושלם להלחם בה, (יד) וחזקיהו שלח אל לכישה, שהיתה עיר אחת מערי יהודה שהיה מלך אשור יושב בה, לאמר חטאתי שמרדתי בך ולא שלחתי אליך מנחה, שוב מעלי ולא תבא ירושלם וכל אשר תתן עלי מדרך המס או העונש אשא ואסבול ואפרע אותו, ושהטיל סנחריב עליו מס כסף וזהב ושפרעו חזקיהו, (טז) ולקח את כל הכסף הנמצא בית השם ובאוצרותיו לתת לסנחריב, (יז) עד שקצץ את דלתות בית השם ואת האמנות, שהם מפתני הבית, שהיו כלם דלתות ומפתן מצופות זהב אשר צפה חזקיהו, כי הצפוי אשר עשה שלמה נראה שכבר היה מוסר ונפסד וחזקיהו עשה צפוי אחר בהם, ועתה הסירו לתת המס לסנחריב. ולפי שכבר ישאל שואל ולמה עשה זה חזקיהו ולא יצא להלחם בו? הנה להשיב לזה הקדים ספור חרבן שמרון אשר עשה מלך אשור, ושבאותו זריזות שנזדרז מפני ההצלחה והנצחון אשר קנה שמה בא אחרי כן על כל ערי יהודה ומפני כן פחד חזקיהו, כי היה שמרון עיר מבצר ובית מקדש מלך בירושלם ועמד במצור שלש שנים, והיו בני יהודה חטאים לה' מאד כבני ישראל, ומדאגה פן יקראהו כאשר קרה אל מלך ישראל הוכרח להשלים עם סנחריב ולתת לו ככל היוצא מפיו, ולפי שזה שקרה למלך ישראל היה מה שהניע לחזקיהו לעשות מה שעשה, לכן נזכר כאן זה הספור ללמוד ממנו כמו שזכרתי:

וראוי שנעיין עוד בדבר שני והוא, כי אם חזקיהו אמר אל סנחריב חטאתי שוב מעלי את כל אשר תתן עלי אשא, וישם מלך אשור על חזקיהו שיתן לו שלש מאות ככר כסף ושלשים ככרי זהב, שהיו שוים שש מאות אלף דוקאדו"ש זהב, ונתנם חזקיהו אליו, איך אם כן אחר זה שלח רבשקה בחיל כבד על ירושלים לחרפו ולגדף אלהיו? הנה בדברי הימים לא ספר דבר מזה שנתן חזקיהו אל סנחריב, אבל אמר (דברי הימים ב' ל"ב) שעלה סנחריב על ערי יהודה ושחזקיהו סתם את מימי המעינות אשר מחוץ לעיר ובנה כל החומה הפרוצה ויחזק את המלוא והכין כלי מלחמה והפקיד שרי מלחמות ודבר לעם דברים טובים לחזקם, ואז ספר שבא רבשקה ודבר דבריו, ושהתפלל חזקיהו וישעיהו על זה ויצא מלאך השם ויך במחנה אשור וגומר, כי הנה עזרא לא זכר מחזקיהו כי אם גבורותיו והצלחותיו ולא רצה לספר המנחה והמס אשר נתן לסנחריב כי חרפה הוא לו, וכתבו המפרשים שסנחריב אחר שקבל המס והמנחה מחזקיהו שב לארצו, ושחזקיהו לא שלח לו אותה מנחה מדי שנה בשנה ולכן לאחר זמן שב סנחריב לארץ יהודה להלחם, וכל המסעות האלה לא נזכרו בפסו' לא כאן בספר מלכים, ולא בדברי הימים, וגם לא בספר ישעיהו, ולבד סמכו דעתם על מה שאמר רבשקה על מי בטחת כי מרדת בי. והנראה אלי בזה הוא, שאחז היה עובד את מלך אשור ושחזקיהו בנו מרד בו כמו שהעיד הכתוב, ושסנח' בא ע"כ ערי יהודה וישם פניו לעלות על ירוש', ושחזקיה שלח לדבר לו רכות חטאתי שוב מעלי וכל מה שתתן עלי אשא, וסנחריב במרמה השיבו שיתן לו הכסף הנזכר בכתוב, וחזקיהו נתן לו הכל כמו ששאל, ואחרי שלקח הכל מידו שלח מיד רבשקה על ירושלם בחיל כבד ודבר מה שדבר, ולכן אמר על מי בטחת כי מרדת בי, ר"ל על המרד אשר מרד בו אחר מות אחז אביו כמו שנזכר, כי עשה סנחריב עם חזקיהו מרמה תחת מה שעשה עמו מהמרד, ולפי זה לא יחסר בכתוב דבר מה ויסכים הספור עם מה שנאמר בדברי הימים, שכאשר עלה סנחריב על כל ערי יהודה ויתפשם שלח רבשקה ירושלם והיה המגפה במחנהו: ומה שראוי שנעיין שלישית בזה הוא, אם היה חזקיהו טוב עם ה' ועם אנשים למה באה הצרה הזאת בימיו? ואומר שלא היה זה בחטאת חזקיהו כי אם בעון עמו, לפי שרבים מישראל היו מואסים במלכות בית דוד והיו מגמגמים כנגד חזקיהו, לפי שהיה שקט ושאנן והיה בעל תורה מתעסק בעיונה, והמון העם וגדולי מלכותו היו מיחסים שלמות תכונתו אל עצלה והתרשלות ומורך לב, לפי שהוא לא היה מתלהב ביצר הרע, עד ששבנא וסיעתו רצו למרוד בו על שלא היה חזקיהו כפי תכונתם הרעה, והיו אומרים שלא היה הגון למלכות, לפי שלא היה בוחר בשלחן מלכים והיה אוכל ליטרא של ירק ועוסק בתורה, והיה אצלם לשלמות מה שהיה פקח בן רמליהו אוכל ארבעים סאה גוזלות בקנוח סעודה כדבריהם ז"ל, (סנהדרין פי"א צ"ד ע"ב) ושזהו מה שאמר הנביא ישעיהו (ישעי' ח' ו' וכו') יען כי מאס העם הזה את מי השלוח ההולכים לאט ומשוש את רצין ובן רמליהו, ר"ל שהיו מואסים את חזקיהו שהיה כנחל ההולך לאט והיו ששים בביאת רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו להמליך בתוכם, כי יבחרו במלך עריץ מעול וחומץ ולא באיש תם וישר ירא אלקים וסר מרע, ולכן היה מענשם הנה ה' מעלה עליהם את מי הנהר העצומי' והרבים את מלך אשור, כלומר אחרי אשר מאסתם את מי השלוח ההולך לאט יביא עליכם נהר עצום שהוא מלך אשור ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גדותיו, וביאר הנרמז באפיקים ובגדות, באמרו וחלף ביהודה שטף ועבר עד צואר יגיע, רוצה לומר שיעלה על כל ערי יהודה ויתפשם ויגיע הצרה לתכלית האחרון, וזהו עד צואר יגיע, כמי הנהר כאשר יטבע אדם בהם ויגיעו עד צוארו שהוא אז קרוב למות, והמשיל א"כ ירושלם לראש הגוף, ושמי הצרה היו מגיעים עד הצואר כמעט שיעברו משם יטבע האדם, וכן היה ירושלם כמעט קרובה להכבש על ידי סנחריב, לפי שמטות כנפיו מלא רחב ארצך, רוצה לומר שנטיית מחנהו והתפשטותו יהיה מלוא רוחב ארץ ישראל כלה, ועכ"ז חסדי השם כי לא תמנו, וזהו אמרו עמנואל, לפי שבאחרית הזעם נגפו השם ולא עלה על ירושלם. הנה ביאר בזה שביאת סנחריב היה עונש על פושעי ישראל מבני יהודה שהיו מואסים במלכות חזקיהו, ומפני זה בא עליהם סנחריב וכבש את כל הארץ ונמלטה ירושלם מפני שהיה חזקיה שמה, והוא המורה על צדקתו וזכותו, וזהו אמרו עוד (שם י"א, י"ב) כה אמר ה' אלי בחזקת היד ויסרני וגומר, לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר, שאמר זה על שבנא הסופר וסיעתו שהיו בקושרים נגדו, וחתם הדברים את ה' צבאות אותו תקדישו והוא מוראכ' והוא מערצכם לא המלכים אשר בקשתם. ולפי שסנחריב היה מגמת פניו להלחם בירושלם ולעשות אל בני יהודה כאשר עשה שלמנאסר אל בני ישראל אשר בשמרון, (יז) לכן בהיותו נלחם בלכיש עיר מבני יהודה שלח את תרתן ורב סריס ואת רבשקה בחיל כבד על ירושלם ויבאו ויעמדו בתעלת הברכה העליונה, שהוא חריץ בנוי באבנים וסיד עוברים בו המים, והיה אצל המים ההם תעלה, ר"ל חפירה גדולה יתפשטו בו המים במסלת שדה כובס, היא הדרך הבא אל השדה שהאנשים והנשים רוחצים וכובסים הבגדים בתעלה וישטחו אותם בשדה, (יח) ויקראו אל המלך, ר"ל שקראו בעד החומה שיצא המלך לדבר אליהם, ואף על פי שהיו שלשה השרים הבאים יחדו, הנה רבשקה לחכמתו או לצחות לשונו סדר הדברים, ולזה בספר ישעיהו (שם ל"ו ב') לא זכר כי בא שמה בלתי רבשקה, ואמרו חכמים ז"ל (סנהדרין פ"ז ס' ע"א) שמשומד יהודי היה, ולפי שבאו מסנחריב שלשה שרים, שלח המלך חזקיהו לדבר עמהם שלשה ראשים מבני יהודה, והם אליקים בן חלקיה שהיה על בית המלך ושבנא הסופר אשר למלך ויואח בן אסף המזכיר, שהיו יודעים לדבר ארמית, לחשבם שהוא בארמית ידבר אליהם בדברי פשרה ומצוע להשלים עמהם: