אברבנאל על מלכים ב יג:כ

(כ-כא) וספר אחרי זה שאחרי מות אלישע יצאו גדודי ארם להתפשט בארץ ישראל, ויום אחד הלכו בני ישראל לקבור איש אחד חוץ לעיר, ובהיותם קוברים אותו ראו את גדודי האויבים, ועם המהירות כדי לנוס מפניהם טעו במערות ופתחו פי המערה שהיה שם אלישע, כי במערות היו קוברים שם, והכניסו את האיש המת במערת אלישע ונתגלגל האיש עד שנגע בעצמות אלישע, וזהו וילך ויגע בעצמות אלישע, ובנגעו בו חיה האיש ההוא הנקבר ויקם על רגליו, ויש בזה לחז"ל דעות. ומהם (פר' אליעזר פרק ל"ג) אמרו שהיה האיש הזה שלום בן תקוה איש חולדה הנביאה שהיה מגדולי הדור ועושה צדקות הרבה בכל יום, כמו שספרו מעניניו, ושקם על רגליו והלך לביתו, ושאחרי זה הוליד את חנמאל בן שלום הנזכר בספר ירמיהו (ירמיה ל"ב) וכן הוא בתרגום של התוספתא. ומהם (מדר' תלים מזמור כ"ו) אמרו שאדם רשע היה ושלא חיה עוד כי אם מה שקם על רגליו כדי שלא יקבר עם אלישע, הה"ד אל תאסוף עם חטאים נפשי, ודקדקו (סנהדרין דף מ"ז ע"א) ויקם על רגליו, על רגליו קם אבל לביתו לא הלך, כי לא היה תכלית הנס כי אם שלא יגע בעצמות אלישע ולא יקבר אצלו, וזהו הדעת היותר מתישב.