אברבנאל על מלכים ב יג:טו

(טו-טז) וספר שהנביא התפעל מדבריו ורחם וחמל עליו, וצוהו שיקח קשת וחצים ושהרכיב המלך ידו על הקשת והנביא סמך ידו על ידיו להשפיע על ידיו, כדי שיצליחו במלחמותיו ויהיו ידיו רב לו, (יז) וצוהו שיפתח החלון קדמה, לפי שארם היה למזרחו של ארץ ישראל, כמו שאמר (ישעי' ט' י"ב) ארם מקדם, כאלו העירו בפתיחת החלון שהוא יתחיל במלחמה ושיורה חצים, והיה אומר הנביא על כל חץ שהמלך היה מורה חץ תשועה יהיה ליי' בארם, ויעדו שיכה את ארם באפק עד כלה, רוצה לומר כי בעשותם המלחמה באפק, שהיה אפק זה מארץ יהודה, ינצחו את ארם. ואפק הוא המקום שנלחמו בו ישראל בימי אחאב עם ארם והכו בארם מאה אלף רגלי ביום אחד, ואמר אלישע שאותו מקום שהיתה אז ממנו התשועה תהיה גם כן התשועה הזאת. ואין ספק שהיו שם חצים הרבה, והנביא חשב שמלך ישראל יורה חצים רבים עד שהוא אומר אליו עמוד, (יט) ומאשר ראה שהכה שלש פעמים ויעמוד נתקצף עליו איש האלקים, כי אם היה מכה ארצה עם חצים יותר עד חמש או שש חצים היה מכלה את ארם בהחלט, ועתה יהיו מספר ההצלחות שלשה כמספר החצים אשר ירה ארצה. וראוי שתדע שכפי מספר שנות המלכים, אלישע פרנס את ישראל מי"ט שנה למלכות יהושפט עד מותו שהם ששים וששה שנים: