אברבנאל על מלכים ב יג:כב

(כב-כג) ומפני שזכר הדברים הנפלאים האלה שעשה הנביא, הוצרך לספר איך נתקיים יעודו בחצים, כי עם היות שחזאל לחץ את ישראל כל ימי יהואחז, השם יתברך רחם על ישראל בזכות אבותיו, (כד-כה) ועם זה מת חזאל שנמשח בדבר השם יתברך, ומיד יואש נלחם בארם ולכד כל הערים אשר חזאל לכד מאביו, ועשה מלחמות בתשועה רבה בארם שלש פעמים כמספר החצי' אשר הכה בדבר הנביא אלישע. וזכר הספור עם זה שאמציה מלך יהודה כששמע הנצחון אשר היה למלך ישראל מארם בא גם הוא ויך את אדום בגי מלך ותפש את הסלע בחזקה, ולפי ששניהם מלך ישראל ומלך יהודה התאמצו במלחמותיהם, התפארו בעצמם עד אשר מלך יהודה בקש ממלך ישראל שילחמו שניהם, וינגף ה' את בני יהודה לפני בני ישראל. הנה אם כן עניני אלישע הביאו המשך ספורי תשועת יואש, ונזכרו פה לא לספר דברי יואש (כי כבר חתם הכתוב בספורו) כי אם לספר ענין יעודי אלישע ואיך נתקיימו, ומזה נמשך המשך ספור מלך יהודה ומה שקרה לו עם מלך ישראל, ואחר שהשלים הכתוב ספור הענינים האלה המגיעים ליואש מלך ישראל, עם היות שספרם בבחינות אחרות מפאת אלישע הנביא ואמציה מלך יהודה, הוצרך לעשות סיום אחר למלך יואש מלבד מה שעשה למעלה, בעבור שנמשכו עוד הדברים בו מהסבות אשר זכרתי. זהו מה שנראה אלי בהתר השאלה השלישית: ואמנם ענין החצים אשר צוה הנביא אלישע אל מלך ישראל שיכה ארצה ונתקצף עליו על אשר הכה ג' פעמים, כבר יקשה בו מה ששאלתי, כי אם הית' גזרת השם יתברך ורצונו שיעשה ישראל כליה בארם, למה זה נמנע זה מפני שמלך ישראל לא הכה כי אם שלש פעמים? ומה היה המונע שיצוהו הנביא הכה עוד, כל שכן שלא היה צורך באותה הכאה, כי אם השי"ת רחם על עמו בזכות אבותיו, מבלי הכאה כלל היה בידו לתת ארם בידי ישראל, כמו שעשה למואב כשאמר אלישע לשלשת המלכים ונקל עוד בעיני השם ונתן את מואב בידכם, ובשאר התשועות הגדולות שהיו בישראל ולא היה שם סימן ולא חצים. והנראה אלי בדבר הזה הוא, שהתשועות האלה שנעשו ליואש בארם היו בזכות אלישע הנביא, כי להיותו בעת מותו הלך אליו שיתן לו עזר בעניניו, ואלישע שאל מהשם יתברך שיעשה לו החסד הזה לתת אליו התשועה הזאת, ולכן היה שצוה שיורה החצים לאותו צד של ארם, כאלו היה זה התחלת המלחמה. ושם הנביא ידו על ידי מלך ישראל בקשת, להורות שהנביא עצמו היה הלוחם ואליו תהיה התשועה, ולפי שהיתה תפלתו על התשועה אשר תהיה בזה היה ענינה באותה פעולה שעשה מלך ישראל בלי הפסק, והיה כלו פעל אחד ותשועה אחת ובה נשלמה התשועה שיעשה השם יתברך לאלישע, ולכן נתקצף הנביא על מעוט החצים שירה, ולא ראה שנית לומר שירה עוד חצים כי אז יצטרך לתפלה אחרת ובקשה שנייה לעשות לשם יתברך ויהיה זה ככלב שב על קיאו. וכן תמצא (בסי' ד') באשה אחת מנשי בני הנביאים, שצוה לה הנביא ענין האסוך שמן, שמיד כשאמרו אין עוד כלי נפסק השמן, לפי שהיה הנס המבוקש בפעם אחת, ובהפסק היציקה נפסק הנס. הנה התבאר מזה מה צורך היה בחצים, כי זה היה תחלת מלחמה, ולמה נתקצף איש האלקים על שלא ירה עוד חץ, והותרה בזה השאלה הרביעית אשר הערותי בפרשה: וראוי שלא נתרשל מהתרת השאלה החמשית, והיא איך יעשו הנביאים נסים אחרי מותם, אחרי שפעל הנס הוא בהדבקות הנביא בשם יתברך ואז יגזור אומר ויקם לו, ואחרי שבמותם נפסק הדבקות איך יהיה אפשר שיעשו הנסים אחרי מותם? והנה זה הנס אשר עשו עצמות אלישע בהחיות המת אשר נגע בהם לא היה כבר בעת הדבקות, ואיך נעשה אם כן? גם כי לא יראה תכלית הכרחי ולא מועיל בנס ההוא, כי מה חפצו שלא יגעו עצמות אדם אחר אצל עצמותיו? כי הנה אלישע היה נבדל מאדם אחר בקדושתו ובנבואתו שהם כלם שלמיות נפשיים, אבל בגופו מקרה אחד לכל וישוב העפר אל הארץ כשהיה, ומה היה הצורך בזה הנס? ואומר בזה שכבר כתבתי בספר מחזה שדי, שאין הנביא פועל הנס ולא השכל הנבדל, כי השם יתברך לבדו הוא פועל הנפלאות, אבל פעמים יעשה אותם באמצעות פעולות הנביאים ותחנוניהם, ופעמים יעשה אותם לכבודם מבלי שידעו בהם, כמו (בראשית י"ב י"ז) וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם, ומה שהכה השם במחנה מלך אשור (בסי' י"ט) בעבור כבוד חזקיהו ודומיהם, וכן היה גם כן שאחרי מות הנביאים יעשה השם יתברך נסים בעבור כבודם, וזה ענין זכות אבות שאנחנו מזכירים תמיד שיעשה השם עמנו נסים ונפלאות בעבורם מפני כבודם, ולפי שהיה גוף הנביא ועצמותיו משכן הקדוש' והפרישות, לא היה ראוי שיתערבו עמהם עצמות אדם בלתי הגון שהיה שטוף בכל מדה מגונה, והגוף שבחייו היה מעון לשכינה לא היה מהדין שילין במחיצה אחת עם הגוף הנגוף שהיה מקום הזמה והחטא, וכמו שנבדלה מחיצתו בעולם הנפשות, ככה היה ראוי שיבדל קבור' גופו מאותו איש, ומפני זה הש"י עשה אותו נס לכבוד אלישע, כדי שלא יתערבו עצמותיו עם עצמות אותו האיש שנקבר אצלו. והותרה בזה השאלה החמשית הזאת: