אברבנאל על מלכים ב יג:יב

ואמנם למה זכר בזה המקום סוף מלכות יואש והמלכת ירבעם בנו, עם היות שכתב אחרי זה עניניו ומלחמותיו כלם, ולמה נשנו הדברים האלה ונכפלו, כי אחרי זה יזכור פעם אחרת סוף מלכותו ומיתתו ומלכות בנו בלשון אשר נזכר בכאן עצמו, והיא השאלה השלישית אשר שאלתי בפרשה, הנה הוקשה אצלי מאד התרתה. והרלב"ג לא התעורר אליה כלל. והרד"ק הרגיש בה הרגש חלוש, ואמר שירבעם מלך בחיי יואש אביו, אולי שהרגיש בבניו שהיה מגמתם לחלוק עליו במלכות, ולכן המליכו בחייו ושהיה זה שנה אחת, ולכן אמר כאן וירבעם ישב על כסאו ולא אמר וימלוך ירבעם תחתיו כמו שאומר למטה בספורו ובשאר המלכים כלם, ושהוא דעת בעל סדר עולם (פרק י"ט). אבל זה אפילו שנודה שכן היה כמו שאמרו, אינו ממה שיתיר הקושיא, לא בהגדת הדבר בזולת מקומו ולא בהכפל הזר אשר בא בכתובים האלה. ומה שיכולתי דבר בענין הזה הוא, שכותב הספר ראה לזכור עניני יואש וספוריו בקצרה, אם מה שנלחם בארם, בהסמכו על מה שאמר למעלה בספורי אביו ויתן ה' לישראל מושיע ויצאו מתחת יד ארם וישבו בני ישראל באהליהם כתמול שלשום, שהיה יואש המושיע אותם, ואם מה שנלחם באמציה מלך יהודה ממה שאמר כאן בכלל, ויתר דברי יואש וכל אשר עשה וגבורתו אשר נלחם עם אמציה מלך יהודה וגומר, (יג) ולכן חתם ספורו באמרו וישכב יואש עם אבותיו וירבעם ישב על כסאו, רוצה לומר אחרי מותו, ויקבר בשמרון עם מלכי ישראל, (יד) ולפי שנעתק מזה לספר (י) בשנת שלשים ושבע ליואש לפמ"ש בפסוק א' שבשנת עשרים ושלש ליואש בן אחזיה מלך יהואחז בן יהוא שבע עשרה שנה א"כ כלו הארבעים ליואש, ומוכרח שיהואש מלך על ישראל שתי שנים בחיי אחזיה אביו שעז"א ויתן ה' לישראל מושיע, ועז"א (בס' י"ד) שבשנת שתים ליואש מלך אמציה, נמצא שמ"ש כאן ספור של יואש (שהוא כפול (בס' י"ד פ' ט"ו ט"ז) ששם מקומו, כי ספר מעשה יואש ועניניו) לא בא לגופו רק לפרש מיתת הנביא אלישע ומה שעשה, אם בשעת מותו ואם לאחר מותו. הוצרך לזכור ספור יואש שהלך אל אלישע כשחלה את חליו אשר מת בו, ושבכה על פניו ויאמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, שהיה אלישע רבו ואביו ומנהיגו, שכל זה יובן משם אבי, ושהוא היה חוזק ישראל ופרשיו להצילם בעצתו ובתפלתו מידי האויבים.