אברבנאל על הושע ד:ג

ואחרי שזכר שני מיני העונות האלה אם אותם התלויים בארץ ואם אותם שתלויין באנשים אלו באלו נתן העונש על שניהם באומרו על כן תאבל הארץ שהוא כנגד המין הראשון מהרעות התלויות בה:

ואומלל כל יושב בה הוא כנגד המין השני מהעבירות שבין אדם לחבירו. ואפשר לפרש כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלקים בארץ שבעבור שהיה שלמות האדם נתלה במה שבין אדם לחבירו ובמה שבין אדם למקום לכן אמר שיושבי הארץ והיא ארץ ישראל הידועה לא היה בין אדם לחבירו לא אמת ולא חסד כלומר שלא היו מדברים אמת זה ולזה ולא היה ביניהם גמילות חסדים כלל וכן במה שבין אדם למקום לא היה דעת אלקים בארץ כי לא שתו אלקים לנגדם בשום דבר. ועל שלשתם אמר עוד אלה וכחש וגומר כי כנגד מ"ש ואין דעת אלקים בארץ הסמוך לו אמר אלה וכחש כלומר שנכנסו באלות התורה שאמר (דברים כז, טו) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וגומר והם עושים אותם וכחשו ביי ויאמרו לא הוא, וכנגד מ"ש אין חסד אמר ורצוח וגנוב כי הגמילות חסדים שהיה ביניהם היה לרצוח איש את חברו כדי לגנוב ממונו, וכנגד מ"ש אין אמת אמר ונאוף פרצו ודמים בדמים נגעו כלומר שלא היה אדם יודע באמת מי אביו או מי בנו או אחיו או קרובו לפי שהיו פרוצים בניאוף ואף בעריות איש אל כל שאר בשרו היו נואפים וזהו ודמים בדמים נגעו כי הנגיעה היא רמז אל הניאוף בקירוב בשר ודמים בדמים הם הקרובים. וכפי זה הפי' זכר הנביא כאן שלשת פשעיה' הגדולים ע"ז ושפיכות דמים וגלוי עריות.

ואולי שרמז הנביא בזה לכל עשרת הדברות כי כנגד אנכי ה' אלקיך ולא יהיה לך אלהים אחרים שיי אלקים אמת אין עוד מלבדו אמר אין אמת, וכנגד כבד את אביך ואת אמך שיגמול חסד להוריו אשר ילדוהו אמר אין חסד, וכנגד זכור את יום השבת שהוא לפרסם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ אמר ואין דעת אלקים בארץ כלומר שלא היו מודים שהש"י ברא את הארץ, וכנגד לא תשא אמר אלה וכנגד לא תענה ברעך עד שקר אמר וכחש, והנה סמך אותו לאלה לפי שהעד שקר ישמע קול אלה כשהדיינים מאיימים אותו ועכ"ז יכחיש ולא יאמר האמת, וכנגד לא תרצח אמר ורצוח, וכנגד לא תגנוב אמר וגנוב וסמך אותו לרצוח לפי שכן דרך הגנב שרגליו לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם, וכנגד לא תנאוף אמר ונאוף, ובמקום שהיו להם אלו העבירות החמורות לא חשש לזכור שהיו עוברים בלא תחמוד כי גם בהיותם גונבים ומנאפים מחוייב הוא שיהיו חומדים כל אשר לרעיהם. ואמר שבעבור כל העבירות האלה תאבל הארץ בחרבנם ואומלל ויכרת כל יושב בה ממלכות בית ישראל, ואמנם אומרו בחית השדה ובעוף השמים אחשוב אני בפי' א' מב' דרכים. הא' שהבי"ת היא בי"ת הכלי יאמר שיהיו אומללים ונכרתים כל יושבי הארץ באמצעות חית השדה אשר תבא עליהם להכריתם והוא רמז אל האויבים כי כן אמר עליהם זה הנביא למעלה ואכלתם חית השדה ועל נבוכדנצר נאמר עלה אריה מסבכו ואריה חית השדה הוא, וכן אמרו ובעוף השמים הוא מ"ש משה בקללותיו (דברים כח, מט) ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר, והנביא יחזקאל (יחזקאל יז, ג) המשילו בנשר הגדול, ולרמוז לסנחריב ולנבוכדנצר אמר הנביא כאן חית השדה ועוף השמים בל' יחיד וכן אומרו וגם דגי הים יאספו רצה בו על חיילות הרומיים שהחריבו בית שני כי מפני שהיו לאומים ועמים שונים שנאספו מפה ומפה לבוא עליהם אמר וגם דגי הים יאספו, וכבר נוכל לפרש דגי הים יאספו על ישראל ע"ד מ"ש חבקוק (חבקוק א, יד) ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו כולו בחכה העלה יגורהו בחרמו ויאספהו במכמרתו, ויהיה ענין הכתוב שניבא הנביא שבעת החרבן ימותו אוכלוסין רבים מישראל שהאויבים ישפכו דמם כמים סביבות ירושלם ואין קובר, וע"ז אמר ואומלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים כלומר שיכרת ויהרג בה ע"י אותה חיה ועוף השמים ומהם לא ימותו אבל ילכו בגלות, ועליהם אמר וגם דגי הים יאספו כאלו אמר וגם יושבי הארץ אשר זכר כדגי הים יאספו ע"י האויב להוליכם בגולה זהו הדרך הא':

והדרך השני הוא, שהנה האומה הנבחרת מפני התורה האלקית אשר תשמור תזכה לחיי העולם הבא רוצה לומר שלא תמות נשמתם עם גופם כסוס כפרד ושאר הב"ח וכשאר האומות הדומות לחמור אבל כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא (סנהדרין צ, א), אמנם בהתרחקם מעל השם בעזבם את תורתו ימותו ולא בחכמה ונשמתם תהיה יורדת למטה כנפש הבהמה, וע"ז עצמו אמר הנביא כאן ואומלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים כי זה על ענין הנפש אמרו ולכן זכר בו לשון אמילה שהוא לשון כרת הדבק בנפש, ויהיה שיעור הכתוב ואומלל ויכרת כל יושב בה עם חית השדה ועם עוף השמים וגם דגי הים שעם הבעלי חיים הבלתי מדברים ההם ובמותם יאספו וימותו כל יושבי הארץ, ולפי זה לא אמר יאספו על דגי הים כי אם על יושבי הארץ שזכר והענין לרמוז על כליון נפשם בעבור עונותיהם. ובדברי רז"ל (שבת קמה, ב) רבי יהודה אומר נ"ב שנה לא עבר איש ביהודה שנאמר (ירמיה ט, ט) על ההרים אשא בכי ונהי וגומר מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו בהמה נ"ב הוו רבי יוסי אומר שבע שנים נתקיים גפרית ומלח שרפה כל ארצה (דברים כט, כב). הנה הותרו כפי מה שפירשתי שלש שאלות ראשונות.