אברבנאל על הושע ד:ב

ואחרי שזכר איך הארץ אבלה על מצותיה זכר שאר העבירות המיוחדות לאנשים באמרו אלה וכחש שהיו נשבעים לשקר ורצוח וגנוב ונאוף וזכר שהיו ג"כ שטופים בזמה עד שפרצו כל גדר רוצה לומר מאשת איש והעריות ושאר השכיבות האסורות וכמ"ש המתרגם ומולידין בנין מנשי חבריהון, ונמשך לזה שהבן לא יכיר את אביו האמתי אשר זנה עם אמו ופעמים יבא הבן להרוג את אביו והוא לא ידע וע"ז אמר ודמים בדמים נגעו רוצה לומר שהיה האדם מכה לאביו או לבנו או לאחיו אשר מדמו כפי האמת והוא אינו יודע כי דמו וקרובו הוא, הנה א"כ אין יתור בכתוב הזה כי רצוח הוא עון שפיכות דמים בכלל ואומרו ודמים בדמים נגעו הוא ביאור הנמשך מפריצת הניאוף אשר ביניהם.