אברבנאל על הושע ד:ד

אך איש אל ירב וגומר. בעבור שאמר למעלה כי ריב לה' עם יושבי הארץ ביאר ואמר שראוי היה לו ית' לריב ולהוכיח את יושבי הארץ כיון שאין איש שם על לב ואדם אין להוכיח את חברו, ומפני העדר המוכיחים אשר בארץ היה ראוי שהאל ית' יריב ריבם ויוכיחם והוא אומרו אך איש אל ירב ואל יוכח איש, ומלת אך היא לאמת הדבר כמו אך עצמי ובשרי אתה (בראשית כט, יד), אך לשקר שמרתי (שמואל א' כה, כא), אך טוב לישראל (תהלים עג, א), כאלו יאמר באמת איש אל ירב ואל יוכח ואין זה לשון צווי כי אם לשון הודעה שאין איש שיריב ויוכיח לחבירו אם מפני שכולם היו רעים ופושעים ואם לפי שהיו הורגים את המוכיחים אותם, ואם תרצה לפרש מלת אך למעט גם הוא יתישב בכתוביהם וכבר נאמר בעמוס שהתרו בו שלא ינבא ולא יוכיח כמו שאמר לו אמציה כהן בית אל (עמוס ז, יג) ובית אל לא תנבא. והרד"ק פי' אך איש אל ירב ואל יוכח איש לא מענין הודעה כי אם מל' צווי כאלו אמר אל יתעסק אדם להוכיח את חברו ולריב עמו על רשעו כי לא יועילנו כ"ש שכולם עושי רשעה ולא ימצא בהם מי שראוי להוכיח והוא אומרו ועמך כמריבי כהן ר"ל כי במקום שהיה ראוי לכהן להוכיח את העם כמ"ש יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. ואמר ובאת אל הכהן וגו' הנה בזמן ההוא היה בהפך כי העם מריבים ומוכיחים את הכהן לפי שהוא היה רשע כמו הם, ואולי שכאשר הוא היה אומר להם טול קיסם מבין שיניך היו משיבים לו טול קורה מבין עיניך והוא אומרו ועמך כמריבי כהן.

ואפשר לפרש שלא אמר זה על תוכחתם כ"א על רשעתם שהיו כקרח וכעדתו שרבו וערערו על אהרן קדוש ה' ובלעה אותם הארץ ומהם נשרפו לפני ה', כן באותה מדרגה מהרשע והפשע היו האנשים האלה והוא אומרו ועמך כמריבי כהן כאותם האנשים הפושעים קרח ועדתו שהיו מריבים עם הכ"ג שבישראל אהרן בחיר ה', ויונתן תרגם הכהן הנזכר כאן על המלכים ע"ד ובני דוד כהנים (ש"ב ח, יח) אמר ועמך נצין עם מלכיהון, ומה שפי' ראשונה הוא היותר נכון.