אברבנאל על הושע ד:א

הנבואה השלישית תחילתה שמעו דבר ה' בני ישראל וגומר עד יאכלם חדש את חלקיהם. ויש בה ב' פרשיות. האחד, שמעו דבר ה' בני ישראל. והב', שמעו זאת הכהנים. וראיתי לשאול בה שש השאלות:

השאלה הראשונה באומרו אין אמת ואין חסד ואין דעת אלקים בארץ, וזה כי למה זכר אמת וחסד ודעת אלקים ולא זכר משפט ורחמים ושלום ואהבת הרעים ושאר המדות המשובחות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וצותה התורה עליהם:

השאלה השנית במה שאמר בכלל הרעות שסיפר ממעשיהם ורצוח וגנוב ונאוף פרצו וחזר לומר ודמים בדמים נגעו ואם אמר דמים בדמים על שפיכות דמים שהיה נכלל ביניהם הרי זה כבר נכלל באמרו ורצח ואם אמר דמים בדמים כמו שתרגמו יונתן וחובין על חובין מוסיפין הנה באמת מלת דמים לא תורה על העונות בכלל:

השאלה השלישית באמרו ואומלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו, כי אם היה פירושו כדברי הרב רבי דוד קמחי שיכרת מן הארץ כל היושב בה עד חית השדה ועוף השמים הוא דבר זר מאד שהעופות יחדלו מלעופף על הארץ מפני בני אדם הגולים ממנה וכ"ש שדגי הים ימותו ומ"ש בפ"ק דקדושין (יג, א) שקשים לעולם יותר מדור המבול דאלו בדור המבול לא נגזרה גזרה על הדגים שנאמר (בראשית ז, כב) מכל אשר בחרבה מתו דרך דרש הוא גם שאם היה פירושו כן היה לו לומר עד חית השדה ולא בחית עם בי"ת:

השאלה הרביעית באומרו ודמיתי אמך כ"א היה שהאם נאמרה על כנסת ישראל הלא הוא עם הכנסיא היה מדבר באומרו וכשלת היום ואיך יאמר כנגד האומה ודמיתי אמך על האומה עצמה:

השאלה החמישית באומרו חטאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נפשו, כ"א אמר יאכלו ואל עונם ישאו בלשון רבים איך אמר נפשו בלשון יחיד והנה המתרגם עשה ממנו רבים שאמר לאוספא חובין על חובי נפשיהון ואין כן בכתוב, והרד"ק פירש ישאו הכהנים כל אחד נפשו וגם לפירושו כל אחד חסר מן הספר:

השאלה השישית באומרו כי כפרה סוררה סרר ישראל עתה ירעם ה' ככבש במרחב, כי הנה ירעם ה' ככבש במרחב הוא ייעוד טוב ושכר גדול ואיך יאמר שיתנהו ה' לישראל לפי שסרר כפרה סוררה והיה אם כן חוטא נשכר, ורש"י פירש שירעם מרעית מצומצמת ככבש הרועה במרחב ולא כצאן פטום שאובסין אותו בשעורים וכרשינין ואינו נכון, והרב רבי דוד קמחי פירש לולא שסרר היה רועה אותם ככבש במרחב ואין לולי משמושי כי: והנני מפרש הכתוב באופן יותרו השאלות כלם:

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להוכיח את בני ישראל רוצה לומר מלכות אפרים על העונות והפשעים שהיו עושים במה שבין אדם לחברו ובמה שבין אדם למקום בעניני ע"ז ולהוכיח גם כן כהניהם ונביאי השקר אשר להם ויעד על העונש אשר ישיגם על זה כמו שיתבאר בפירוש הכתוב:

שמעו דבר ה' בני ישראל וגומר. כאשר באה לנביא נבואת השם להוכיח את ישראל על רוע מעשיהם כתב הנביא אותה נבואה כמו שנאמרה לו וכמו שהיה ראוי שיאמר אותה המוכיח וזה שאמר שמעו דבר ה' בני ישראל שהוא שם כולל לשתי המלכיות, ואמר כי ריב לה' עם יושבי הארץ להגיד שאחרי שאין בדור מוכיח היה מחוייב שהאל יתברך יוכיחם גם שיש לו דין עמהם שנתן להם את ארצו לשבת בה בתנאי שיתהלכו למישרים צדק ילין בה ואז יהיו עיני השם בה מראשית השנה ועד אחרית השנה, וכיון שהם עושים בהפך אלה וכחש וגומר היה מהראוי שתאבל הארץ ואומלל כל יושב בה כי הנה המשכיר את ביתו לאחר על מנת כך כשיבטל התנאי ולא יפרע מן הדין הוא שיוציאהו מביתו ומארצו וע"ז אמר כי ריב ליי עם יושבי הארץ. וביאר מרשעתם ראשונה במצות שהיו חובת הארץ כתרומות והמעשרות והשמטות והיובלות ודומיהם שהם דברים תלויים בארץ, ולפי שהמצות האלה יש להם שלשה תכליות, הא' הוא הפנות האמתיות אשר יורו עליהם אותם המצות כאמרם השמיטה שתורה על חדוש העולם והיובל שיורה על ימות העולם או לדעת על מתן תורה וכן שאר המצות. והתכלית הב' הוא כדי שתהיה תבואת הארץ חסד ורחמים להענקת העניים הגר והיתום והאלמנה וכמש"כ הרב המורה בטעמי אותם המצות שלכך נצטוו. והתכלית הג' הוא להיותן מצות משפט אלקי הארץ וא"א שיתמידו בה אם לא ישמרום, לכן על ג' אלה אמר כי אין אמת שהוא התכלית הראשון ואין חסד שהוא השני ואין דעת אלקים שהוא הג', ועל שלשתם אמר בארץ לפי שהיו אלה כולן חובת הארץ תלויות בארץ ישראל ומיוחדות בה.