אברבנאל על הושע ג:ד

ולפי שאמר ימים רבים במשל הזה ביאר הנמשל באומרו כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר כלומר שישבו בגלות ארוך מבלי מלך ושר, ועם היות שלא יהיה להם שמה זבח ובית המקדש לזבוח לאלקים הנה לא תהיה ביניהם מצבה לע"ז ולא תהיה ביניהם עוד אפוד ותרפים לבקש העתידות מהבעלים כמו שהיו עושים אבותיהם. ואפשר לפרש ולא תהיי לאיש וגם אני אליך שבגלות לא תהיה האומה עובדת לאלוה אחר אעפ"י שאין הקב"ה ולא שכינתו ביניהם כאלו אמר וגם שאני לא אהיה אליך כי מלת לא תהיי שזכר מושכת עצמה ואחר עמה, והענין שסלק שכינתו מעליהם וזהו שפירש מיד באמרו כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר רוצה לומר שישבו שנים רבות בגלות ההוא ומלכם שהוא הקב"ה אינו עמהם ועכ"ז אין שר כלומר שלא יהיו עובדים לא' משרי מעלה, וכן עם היות שלא יהיה ביניהם זבח ולא מזבח לאלהים הנה לא תהיה ביניהם מצבה לע"ז ועם היות שלא יהיה ביניהם אפוד לשאול באורים ותומים ממנו יתברך הנה עכ"ז לא ימצא ביניהם תרפים לע"ז זהו הדרך הראשון בפי' הכתובים האלה:

הדרך השני בפירושם הוא שאתה תמצא בפרשת בחקותי מ"ט קללות ובפרשת והיה כי תבא צ"ח שהם הכפל כמו שזכר ויעלו כולם לקמ"ז קללות כמספר שנות יעקב ושירות תהלים לדעת חז"ל וכאשר תכה זה מספר חמשה עשר פעמים יעלו כולם אל אלפים ומאתים וחמש והם השנים שעברו מן היום שהתחילו הגליות בישראל בימי יהוא בן נמשי בסוף מלכותו שנאמר שם (מלכים ב' י, לא - לג) ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה' אלהי ישראל בכל לבבו לא סר מעל חטאת ירבעם אשר החטיא את ישראל וגומר בימים ההם החל ה' לקצות בישראל ויכם חזאל בכל גבול ישראל מן הירדן מזרח השמש את כל ארץ הגלעד הגדי והראובני והמנשי וגומר, וידוע שיהוא מלך בשנת שלשת אלפים וס"ב ליצירה וימלוך כ"ח שנים וארבע שנים לפני מותו התחילו הצרות האלה, וכאשר תמנה משם האלפים ור"ה שנים האלה יגיעו לשנת חמשת אלפים ורצ"א ליצירת העולם שאז יהיה קץ הימין ואחרית הזעם ותשלום תשועת ישראל כי הוא הקץ אשר נמצא במגילה בין גנזי רומי כמ"ש בפ' חלק (סנהדרין צז, ב) שלח ליה רב חנן בר תחליפא לרב יוסף מצאתי אדם אחד ומגילה בידו כתובה אשורית בלשון הקדש אמרתי לו בני מנין לך זו אמר לי לחיילות נשכרתי ובין גנזי רומי מצאתיה והיה כתוב בה לאחר ארבעת אלפים ומאתים ותשעים וא' לבריאתו של עולם העולם יתום מהם מלחמות תנינים ומהם מלחמת גוג ומגוג והשאר ימות המשיח ואין הקב"ה מחדש עולמו אלא לאחר שבעת אלפים שנה, רב אחא בריה דרבא אמר לאחר חמשת אלפים איתמר עד כאן. וכבר בארתי ענין המאמר הנפלא הזה בשער הא' מהמעיין הי"ב מספר מעיני הישועה אשר לי.

ועל זה אמר הנביא שקצב עם האומה כלומר שראה שהיה גזור עליה שיתארך גלותה ט"ו פעמים אותו המספר מחמר השעורים שהם צ"ח קללות שבפרשת כי תבא ומלתך השעורים שהם המ"ט קללות שבפרשת בחקותי שהם כולם שנות ראינו רעה האלפים ור"ה שנה משהתחילו הגליות בימי יהוא עד אחרית הזעם, וקראן כסף להגיד שכל השנים ההם יחל ישראל אל השם בכוסף גדול ותשוקה נמרצת כאיל תערוג על אפיקי מים.

והתבונן חכמת זה המאמר שעשה מספר חלוק חומר שעורים בפני עצמו ומספר לתך שעורים בפני עצמו שרמז בזה שהקללות שבפרשת בחקותי היו מ"ט וכשתמנה אותם ט"ו פעמים יעלו לתשל"ה וככה היה בצמצום מספר השנים שעברו מהתחלת הגליות בימי יהוא כמו שנזכר עד מצור ירושלם בבית שני, וכן חומר שעורים שהוא רמז לצ"ח קללות שבפרשת כי תבא כשיכפל מנינם ט"ו פעמים יהיו אלף ות"ע כמספר השנים שעברו מעת שסמך טיטוס וחיל הרומיים על ירושלם עד הגאולה העתידה שמצאו במגילה כמו שזכרתי. ומפני זה עשה הנביא שני מנינים נבדלים חומר שעורים בפני עצמו ולתך שעורים בפני עצמו ובאו הקללות ההמה בשתי הפרשיות ההם רומזות לזה בעצמו, ויעד הנביא עוד שמאותו מספר מהשנים רובם והוא כל ימי בית שני וגם כל ימי הגלות לא תהיה ביניהם ע"ז והוא אמרו ואומר אליה ימים רבים תשבי לי לא תזני ולא תהיי לאיש כמו שפירשתי.