אברבנאל על הושע ג:ב

(ב-ג) ואמנם ואכרה לי בחמשה עשר כסף בפרק גיד הנשה (חולין צב, א) פירש ר' יוחנן שאין כירה אלא לשון מכירה וכה"א (בראשית נ, ה) בקברי אשר כריתי לי בחמשה עשר זה ט"ו בניסן שבו נגאלו ישראל ממצרים כסף אלו הצדיקים וכה"א (משלי ז, כ) צרור הכסף לקח בידו וחמר שעורים ולתך שעורים אלו מ"ה צדיקים שהעולם מתקיים עליהם ואיני יודע אם ל' כאן וט"ו בא"י או אם ל' בארץ ישראל וט"ו כאן ורובא דרובייהו משתכחי בכנשתא דתותי אפתי. ובפסיקתא דרשו ואכרה לי בחמשה עשר כסף הרי ט"ו בניסן וחומר שעורים הרי ל' ולתך שעורים ט"ו הרי ששים אלו ג' פרשיות שכתב לנו משה בתורה וכל אחת יש בהם ס' מצות ואלו הן פרשת פסחים ופרשת נזיקין ופרשת קדושים, ד"א ואכרה לי בט"ו כסף זה ט"ו בניסן וחמר שעורים הרי ל' ולתך שעורים הרי מ"ה הא אינון חמשה אחרנייתא, ואמר אליה ימים רבים תשבי לי תאני ר' חייא ימים שנים רבים שלשה לא תזני לא תעשה לך פסל ולא תהיי לאיש לא יהיה לך אלהים אחרים אם עשיתם כן וגם אני אליך אימתי בחדש השלישי. וי"ת ופרקתינון במימרי בחמיסר לירח ניסן ויהבית כסף תקליא כפור נפשיהון ואמרית דיהון מקרבין קדמי ארמותא מעללת שעורים, ופי' עליו רש"י כלומר לא הוגעתים בדברים קשים בחמשה עשר כסף כסף בגימ' ניסן, וכתב עוד רש"י ז"ל ובפסיקתא הוא נדרש בחמשה עשר כסף ט"ו בניסן וחמר ולתך הרי מ"ה שהחומר ל' סאין והלתך חצי חמר ואומר אליה ימים רבים תשבי לי ימים שנים רבים שלשה הרי חמשים אלו חמשים יום שבין פסח לעצרת בו ביום נתתי לה את התורה ובה הזהרתיה לא תזני ולא תהיי לאיש לא יהיה לך אלהים אחרים וגם אני אליך אנכי ה' אלקיך ואשר עשה שני חשבונות מחמר ולתך כנגד המן שירד להם בסוף ל' יום באייר ומשם לט"ו יום מנין סאין של לתך ביום הזה באו מדבר סיני והוא ר"ח סיון, ומ"ש שעורים שהוא מאכל בהמות לפי שרוב העם שיצאו ממצרים עד שקבלו התורה היו כבהמות כסוס כפרד אין הבין ומשקבלוה נפקחו עיניהם ושרתה רוח השכל עליהם כך כתב הרד"ק. וכתב רש"י עוד ובשם רב האיי מצאתי דבר הגון ואכרה לי וגומר קצפתי דמיה כופר פדיונה לנגדי בדמים קלים והאומר ערך נפשי עלי אם מבן ששים שנה ומעלה והיה ערכו ט"ו כסף וחמר שעורים הוא ערך הזכר מבן עשרים ועד בן חמשים שנה חמשים שקל כסף והם דמי פדיון זרע חומר שעורים שגם הוא ג' שקל ולתך שעורים דמי פדיון קרקע לתך שעורים להקדש כ"ה שקלים וחמשה שקלים ערך מבן חדש עד בן חמש ומבן חמש עד בן עשרים עשרים שקלים, אחר כל החיבה הזאת אמרתי לה ימים רבים תשבי לי כל אלה דברי רש"י הם. ורב סעדיה גאון פי' חמר ולתך שהם ט"ו איפות כנגד משה אהרן ומרים וי"ב שבטים שיצאו ממצרים. והראב"ע כתב שהחמשה עשר כסף היה כמשמעו שכתב לה לכתובתה ושחמר ולתך השעורים נתן למאכלה, ולדעתו הט"ו כסף הם משל למלכי יהודה תחלתם רחבעם ולא תחשב מלכות בני יאשיהו רק מלכות אחת כי אחים היו וחמר ולתך שעורים הם הכהנים הגדולים. ואחרים פירשו ט"ו כסף שהוציאם ממצרים בזכות אברהם יצחק ויעקב וי"ב שבטים. הראיתיך בעיניך דרכי החכמים חדשים גם ישנים בפירוש הדבר הזה ואתה רואה כמה יש בהם מהחולשה ודוחקים ושהמתרגם תרגם כסף בפני עצמו ולא חברו עם בחמשה עשר וגם הוא דוחק רב.

ואשר נראה לי בזה הוא שהקדוש ברוך הוא צוה להושע הנביא על שתים נשים זונות האחת היא שזכר למעלה בתחלת הנבואה קח לך אשת זנונים והשנית היא אשר זכר פה לך אהב אשה אהובת רע ומנאפת, ושאין ענין ב' הנבואות א' לא כפי המשל ולא כפי הנמשל כי בראשונה צוה לנביא שיקחה לו לאשה בלקוחין כמו שנאמר לך קח לך אשת זנונים והשנית לא צוה שישאת ויקחנה לאשה אלא שיאהבה ולכן לא שייך בה כסף כתובה ולא מאכל שעורים כמנחת הסוטה כדברי הראב"ע, וכן בענין הנמשל הראשונה היתה רומזת לחרבן ישראל וענשם על חטאתם בהיותם על אדמתם והשנית רומזת על שמירת הקב"ה את עמו בגלות והתרחקם הם שמה מדרכי הע"ז שהיו להם ראשונה, כי מפני שבנבואה הקודמת יעד הנביא על גלותם ועל גאולתם שהם שתי קצוות הזמן שיעבור עליהם בחרבנם רוצה לומר התחלה ותכלית זכר עתה בנבואה הזאת מה שיהיה בזמן האמצעי שביניהם כלומר בהיותם בגלות אם מצד הקב"ה עמהם האם יעזבם ויסלק השגחתו מהם בהחלט או איך יהיה ענינו עמהם בגלותם, וגם כן מצדם אם יפנו אל אלהים אחרים בהיותם בגלות כמו שהיו עושים בהיותם בארץ. הנה לבאר כל זה באה הנבואה הזאת והודיע הקדוש ברוך הוא בה לנביא אמתת שני הענינים האלה במשל הזה שצוה אותו לאהוב אשה דרך חשק ואהבה כאדם האוהב לאשה מנאפת אהובת רע, ואין פירוש אהובת רע שתהיה אהובה לנביא והוא יהיה לה כרע כאח אלא שהיא כעין האישה המנאפת הקדשה היא בעינים שתנאף עם כל אדם במחיר ויש לה רע לא איש ובעל שקדשה כי אם רע ואוהב שיקרא שמו עליה לאסוף חרפתה והוא אומרו אהובת רע ומנאפת שהורה בזה על גודל נאופה בהיות לה רע והיא מנאפת בפרסום, והיה זה משל להש"י שעם היות ישראל עובדי ע"ז לא זזה אהבתו מהם כי גם בהיותם בגלות שכינה גלתה עמהם והוא אומרו כאהבת ה' את בני ישראל אעפ"י שבהיותם בארץ היו פונים אל אלהים אחרים ושהיו עושים זה החטא להוטים בו לא כאנשים בעלי שכל ובחינה כ"א כאנשים שכורים באותה הע"ז שיין ידליקם לעשות אותו הפעל המגונה וזהו אמרו ואוהבי אשישי ענבים שהוא משל להיותם שכורים בניאופם, לא שיגנם עתה מפני שכרות כי הנה לא זכר עונות אחרים מגלוי עריות ושפיכות דמים שהיה ביניהם ואיך יגנה אותם על אשר שכר ירדופו אבל היה זה מכלל הפנייה לאלהים אחרים אשר זכר. ואפשר לומר עוד ואוהבי אשישי ענבים שהיו נמשכים אחר שדין ורוחין שהיו רואים באשישות והוא ממלאכת הכשוף שיראו באשישות השדין עולים ויורדים ויראום בסימנים וציורים הדברים העתידים ולכן לא אמר ואוהבי יין כ"א אשישי ענבים שהאהבה לאשישות היתה לא לענבים ויינם, והנה לא אמר אשישות סתם כ"א אשישי ענבים לפי שכבר מצאנו שם אשישות שהוא נאמר על דבר מאכל ועל הבשמים המריחים כמ"ש (שמואל ב' ו, יט) אשישה אחת ואשפר אחד ואמר (שיר השירים ב, ה) סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים, והטיב לומר אבן כספי שאשיש' משורש שיש ושהיו מקדם בונים מהם בתים והיכלות, ואמנם אומרו ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחמר שעורים ולתך שעורים אחרי אשר אתה רואה דברי החכמים והמפרשים ושכלם פירשוהו ע"ד הרמז והמשל ולא כפשוטו גם אני לא אחשוך פי מלפרש הכתוב בדרך המשל ורמז בשני דרכים אחרים שונים:

הדרך האחד הוא שאמר הנביא שישראל סבלו הגלות ותלאותיו וצרותיו עם בטחון הנחמות שנבאו וייעדו להם ט"ו נביאים שניבאו על גאולתם וישועתם, ועם בטחון הייעודים אשר באו בקללו' משה, והנה הט"ו נביאים שייעדו על הגאולה העתידה הם אלו הראשון היה דוד המלך בספר תהלים באותם המזמורים שזכרתי בספר משמיע ישועה, והב' ישעיהו בנבואותיו, והג' ירמיהו, והד' יחזקאל, והה' הושע, הו' יואל, והז' עמוס, והח' עובדיה, והט' מיכה, והי' חבקוק, והי"א צפניה, והי"ב דניאל, והי"ג חגי, והי"ד זכריה, והט"ו מלאכי, כי ט"ו נביאים האלה ולא עוד כולם נבאו על הגאולה העתידה ואליהם ישאו ישראל עיניהם בגלות כי לא תמצא נביא אחר מיעד בגאולה זולת אלה, ולא זכר מכללם בלעם לפי שלא מבני ישראל הוא אלא נביאי ישראל וחסידיו, ומפני שלייעודיהם ונבואותיהם נכספה וגם כלתה נפשם של ישראל לכן קראם חמשה עשר כסף מלשון כוסף ותאוה, ואמנם חמר שעורים ולתך שעורים אמרו על הקללות שבאו בייעוד תורת משה אם אותם שזכר בברית ערבו' מואב שהיו צ"ח ועליהם אמר חמר שעורים כלומר קבוץ וצבור גדול מהם כי חמר לשון קבוץ הוא כמו חמר מים רבים (חבקוק ג, טו) חמרים חמרים עד שאמרו המדקדקים שמפני זה אמר חומר לחם, ולתך הוא מדה חצי החומר ורמז בו על הקללות שנזכרו בברית חורב שהם מ"ט, ומפני שהיו קללות משנה תורה כפלים מאלה קרא אותם חומר וקרא קללות בחוקתי שהם מחציתם בשם לתך שהוא חצי החומר, וכלם כינה בשם שעורים מפני שתוף השם כי שעורים הנחתו הראשונה הוא על השער מלשון ושערו חרבו מאד נאם ה' (ירמיה ב, יב) ובשערה דרכו (נחום א, ג) וקדמונים אחזו שער (איוב יח, כ) וסביבו נשערה מאד (תהלים נ, ג) וישתער עליו מלך הצפון (דניאל יא, מ), הנה א"כ אמר חמר שעורים על הקללות שבפרשת כי תבא ולתך שעורים על הקללות שבפרשת בחקותי שהם מחציתם שאלו ואלו היו סער וחרבן לישראל שכמו שאותן הפרשיות והנמשכות אליהן ייעד משה אדוננו על גלותם וצרותיהם כך ייעד על גאולתם וישועתם והם עדות ברורה להם שהיו צרותיהם השגחיות ושהם מיד ה' ולכן יסבלו אותן בגלות ויצדיקו עליהם את הדין, וכאשר יתנו עיניהם בקללות כולם שהם חמר שעורים ולתך שעורים ובנחמות שבהם ושבט"ו כסף הנביאים ישבו ישראל בגלות ימים רבים וזמן ארוך מבלי זנות ע"ז ויחל ישראל אל ה' בכל צרותיו. ולרמוז לענין הזה אמר ואכרה לי בט"ו כסף וגומר כלומר קצבתי עמה במחיר נבואות הנביאים וייעודי ספר תורת משה וקללותיו שימים רבים תשב בגלות שלא תזנה אחר ע"ז ולא תהיה לאיש אחר רוצה לומר שלא תאמין לנביא או חולם חלום איש אחר שידבר תועה לנגד השם אבל שישב בדד וידום לתשועת ה'. ואפשר לפרש לא תזני על מיני דרכי הע"ז שהיו ביניהם ובלא תהיי לאיש רמז לאמונת היום הזה שמאמינים מינח נימוסיהם וגם אני אליך רוצה לומר שלא אמיר אני ג"כ אותך ולא אחליפך באומה אחרת ולא איחד השגחתי בעם אחר כי תמיד אהיה אליך רוצה לומר משגיח בך ואף בהיותך בגלות.