אברבנאל על הושע ג:א

הנבואה השנית תחלתה ויאמר ה' אלי עוד לך אהב אשה וגו' עד ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים והיא פרשה אחת, וראיתי לשאול בה גם כן ו' השאלות:

השאלה הראשונה מה ענין הנבואה הזאת האם היא תוכחה כדברי המפרשים או אם נחמה. ואם היא תוכחה איך היה תכליתה אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם ואם היא נחמה איך אמר כאהבת ה' את בני ישראל והם פונים אל אלהים אחרים ואמר כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואלה כולם תוכחות וייעודים רעים הם:

השאלה השנית מה צורך היה במצוה הזאת לנביא לאהוב אשה מנאפת אחרי שכבר עשה למעלה משל אחר דומה לו בעצמו מאשת זנונים אשר לקח ולמה לא זכר בזאת שילדה לו בנים כמו שעשה באשה הנזכרת למעלה, ולמה באותה האשה הראשונה אמר לשון לקוחים לך קח לך וילך ויקח ובזאת לא אמר כ"א אהב אשה, ובכלל אם היה המשל א' בשתיהן כמו המשל הוא א' בע"ז שהיתה בישראל למה זכר שני משלים בדבר אחד ולא התעוררו המפרשים לזה כלל:

השאלה השלישית באומרו ואכרה לי בחמשה עשר כסף, וזה כי הנה למעלה בלקוחי אשת הזנונים לא זכר הכתוב שנתן הנביא בעדה כלל וגם פה לא צוהו השם יתברך שיקנה את האשה הזאת בדמים כ"א שיאהב אותה ומה לו לנביא לתת בעדה אותם דינרי הכסף, גם שיקשה מאד למה זכר המספר הזה ט"ו, ובביאור הפ' אודיעך דברי חז"ל והמפרשים בזה ותראה כמה יפול בהם מהספק והחולשה:

השאלה הרביעית מה ענין אומרו וחמר שערים ולתך שעורים, כי הנה קנין האשה בכסף או בשוה כסף הוא הנהוג שבעולם שהכסף יענה את הכל אבל שיתן לה מלבד הכסף מדות השעורים ההם ושעורים ולא חטים הוא דבר קשה להולמו, גם כ"א היה הלתך חצי חמר כדברי המפרשים והוא האמת ראוי לשאול מי הגביל השעור ההוא שיהיה חמר שעורים שלם ולתך שהוא חצי חמר וגם בזה תדע אח"כ הדעות שנאמרו בו וראוי שנתעורר שלא זכר הכתוב בכסף הזה ובשעורים נמשל כלל ולא ידענו ענינו:

השאלה החמישית באומרו כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר, ולמה לא אמר ללא אלקי אמת או ללא תורה וגם נביאיה לא ימצאו חזון וזכר המלך והשר שאין ענין הנבואה בהם, וגם מה יהיה ענין אמרו כי ימים רבים שמלת כי היא נתינת טעם האם אמר זה הנביא אל האשה כמו שיראה מסגנון הכתובים במלת כי:

השאלה הששית באומרו ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים, כי הנה באומרו שישבו ימים רבים מבלי זבח ומבלי כהן נושא אפוד בד הוא ייעוד רע וגנאי גדול להם והם דברי תוכחה אבל אומרו שלא יהיה ביניהם מצבה ותרפים הנה מה טוב ומה נעים שכן יהיה תמיד כי בזה היה מספר שבחן לא גנותן. והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות האלו כולם:

הכוונה הכוללת לדעתי הנבואה הזאת היא ליעד ולבאר מה שיקרה לישראל בגלות עם השם יתברך רוצה לומר אם יסלק השגחתו מהם בהחלט שמה או אם ישגיח תמיד עליהם בגלותם והם ג"כ בהיותם בגלות אם יפנו אל אלהים אחרים כמו שהיו עושים בהיותם בארץ ישראל או לא, והודיע בנבואה הזאת שאף בהיותם בארץ אויביהם לא יסלק מהם השגחתו יתברך וגם הם בהיותם שמה לא יעבדו לאלהים אחרים כי עם היות בהם עונות ופשעים אחרים הנה יהיו נזהרים מחטא הע"ז ובאחרית הגלות ישובו ויבקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם וכמו שיתבאר כל זה בפירוש הפסוקים:

ויאמר יי' אלי וגומר עד סוף הנבואה. כפי דרך יונתן הנה תהיה הנבואה הזאת גם כן משל מהנביא שבהוכיחו את ישראל אמר להם שהיו דומים בענינם לאשה אהובת רע וגומר לא שנעשה דבר מזה בפעל, אמר ויאמר ה' לי עוד אזיל אתנבי נבואה על בית ישראל דאינון דמיין לאיתתא דרחימא על בעלה ומזניא עלוהי וכל כדין רחים לה ולא צבי למפטרה כן רחימת ה' על ישראל ואינון מתפנן בתר טעוות עממי' ברם אם יתובון ישתביק להון ויהון דמן לגבר דאשתלי ואמר מלא בחמריה. הנך רואה שהוא פירש הנבואה הזאת שהם דברי הנביא בתוכחת האומה בהמשילו אותה באשה אהובת רע שהוא רמז לבעלה כי כן היה הקדוש ברוך הוא אוהב אותה כאהבת האיש את אשתו ועם זה מנאפת, וכמו שפירש הנמשל באומרו כאהבת ה' שהוא הרע את בני ישראל שהיא האשה המנאפת בהיותם פונים אל אלהים אחרים, ומאשר אמר הכתוב כאהבת ה' את בני ישראל והם פונים פירש בתרגומו ולא צבי למפטרה רוצה לומר שהיה אוהב אותם אף על פי שהיו פונים אל אלהים אחרים כאיש האוהב את אשתו אע"פ שזנתה, ושלכן אמר ואוהבי אשישי ענבים שענינו אם ישובו בתשובה יעבור על חטאתם ויחשבם לשכורים שמה שעשו עשו בשכרות גם בלא דעת ויכפר עליהם. אמנם דרך הראב"ע והרב המורה כבר ידעת אותו שנראה לו כל זה במראה הנבואה ומאחר שהכתוב לא העיד שעשה כן אבל הם כולם דברי הנביא כבר נקבל מהם בזה דעתם, ואולי שלכן אמר הכתוב ויאמר ה' אלי ואכרה לי ואומר אליה שכל זה הוא מדברי הנביא מגיד מה שראה בנבואתו ולא נאמר בזה כמו שאמר למעלה וילך ויקח את גמר וגומר. ומשני הדרכים האלה שזכרתי הנה הראשון והוא דרך יונתן יותר ישר בעיני שהנביא היה עושה בתוכחתו המשל הזה ואולי שיתרכבו שני הדעות והיו לאחדים כי מפני שהראה הקב"ה כל זה לנביא במראה הנבואה לכן היתה תוכחתו לעם באותה הדרך שראה. ורש"י פירש אשישי ענבים גביעי יין שאוהבים להשתכר ביינם ואינם עוסקים בתורה וכן מצינו שהענישם הקב"ה על כך השותים במזרקי יין אמר הנביא (עמוס ו, ו), הוי עטרת גאות שכורי אפרים (ישעיה כח, א) הוי משכימי בבקר שכר ירדופו מאחרי בנשף יין ידליקם וכן הוא דעת הראב"ע והרד"ק.