אברבנאל על הושע ב:יז

ולפי שמפאת אותו טלטול אשר יעשו במדבר העמים ימרקו ישראל עונותיהם ומשם יזכו לרשת את ארצם לכן אמר ונתתי לה את כרמיה משם כלומר שלא ישם עוד גפנם ותאנתם אשר בארץ הקדושה אבל משם מאותם צרות שיסבלו במדבר ההוא יזכו לרשת כרמיהם ותאינתם על אדמת הקדש, והעמק שהיה עכור ומשחת שהוא ארץ ישראל בכללה כמו שנאמר למעלה ושמתים ליער שנתקללה מפני חורבנה וגלות עמה יהיה לפתח תקוה רוצה לומר להתחלת התקוה באופן שיהיה אחריתם טוב מראשיתם. וכפי דרך הראב"ע שפירש עמק עכור על עמק יזרעאל ראוי שיפורש הכתוב כן ששם יזרעאל שכינה הנביא למעלה על חרבן בית ישראל ויהודה כמו שנזכר לפי שתצא זרוע ה' להנקם באויביו אותו זרוע ה' לא יהיה עוד עמק עכור לעכור את ישראל כי אם פתח תקוה לרחם עליהם עד שמפני זה תשורר ותזמר האומה לה' אלקי ישראל ותתן לו שבח והודאה רבה עליה והוא אומרו וענתה שמה כימי נעוריה שהוא כימי תשועתם על ידי השופטים והמלכים, ובפרט ביציאת מצרים ועל הים כי וענתה הוא מלשון שיר, ורש"י פירש כימי נעוריה בהיותה במצרים שנאמר (שמות יד, י) ויצעקו בני ישראל אל ה' וכיום עלותה מארץ מצרים על הים שאז ישיר משה ובני ישראל (שם טו, א) ונכון הוא.

ובפסיקתא (פדר"כ מט; פס"ר לד, ח) בשם רבי ברכיה בשם ר' לוי כגואל הראשון כך גואל האחרון גואל הראשון נגלה להם ונתכסה מהם כך גואל האחרון, כמה הוא נכסה מהם רבי תנחומא בשם רבי חמא בר חנינא ארבעים וחמשה ימים הדא הוא דכתיב (דניאל יב, יא) ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם אלף מאתים ותשעים וכתיב (שם יב) אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה אלין מותרי מאי אינון אלין מ"ה יום שנגלה להם וחוזר ונכסה מהם, להיכן הוא מוליכן אית דאמרי למדבר יהודה אית דאמרי למדבר סיחון ועוג הה"ד לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר, מי שמאמין בו אוכל מלוחים ושרשי רתמים הה"ד (איוב ל, ד) הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם ומי שאינו מאמין בו והולך לאומות העולם הם הורגים אותו, אמר רבי יצחק בר מריון לסוף מ"ה יום נגלה להם ומוריד להם את המן למה שאין כל חדש תחת השמש (קהלת א, ט) ומה טעם אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים (תהלים פא, יא) ע"כ. הביטו וראו אנשי הגלות בעלי הדור הזה חכמת זה המאמר אם יש בלבבם תבונה, שהנה גלה השלם הזה שתדמה הגאולה העתידה לגאולת מצרים כי כמו שבמצרים כשנולד משה גואלם היתה התחלת הגאולה והם לא ידעו הענין נתכסה מהם ובזמן ההוא שנתכסה כבדה עליהם עבודת פרך סבבום צרות רבות, ככה היתה התחלת גאולתינו בהתעורר לבבות מלכי האומות לגרש אותנו מארצותם ומי יודע אם נולד משיחנו אז ונתכסת ממנו הגאולה והתשועה עד עת בא דברו יתברך ומאותה התחלת הגאולה שהתחילו הגרושים ירדו לשערים עם ה' ספו תמו מן בלהות כי באו באש ובמים הבאים משרש יעקב ומזרע ישראל יבואו וישרפו אותם במשרפות אש בכל ארצות המערב, וכמו שביציאתם ממצרים הלכו במדבר מ' שנה ככה אמר ר' חמא בר חנינא שתהיה התכסות הגאולה השלמה ממנו מ"ה שנה ושעליהם אמר דניאל אשרי המחכה ויגיע וגומר כי מפני רוב הצרות אמר אשרי רוצה לומר שאשרי מי שיוכל לסובלן ויגיע עד סופן:

ושני הדעות אשר באו להיכן מוליכן אית דאמרי למדבר יהודה ואית דאמרי למדבר סיחון ועוג א"א שיובנו כפשוטם, כי הנה המדבר אשר יוליכם הוא מדבר העמים כמו שאמר יחזקאל (יחזקאל כ, לה) וא"א אם כן שיהיה מדבר יהודה שהיה בקרב ארץ ישראל, גם המדבר שהלכו בו ישראל לא נקרא מעולם מדבר סיחון ועוג כ"א מדבר סיני ומדבר פארן ומדבר קדש, אבל כפי האמת הדעות האלה שניהם אמתיים ואלו ואלו דברי אלקים חיים כי האומר למדבר יהודה רוצה לומר שאותם הנעים ונדים במדבר העמים יהיו תמיד בני יהודה שיעמדו בדתם ועם כל צרתם ריחם לא נמר, והאומר שילכו למדבר סיחון ועוג רוצה לומר שאותם ההולכים מפני חרבות ומפני כובד מלחמה וצרת העמים יעברו על דת ויאמרו נהיה כגוים לעבוד עץ ואבן והוא מדבר סיחון ועוג, ולכן פירש ענין שתי הדעות באמרו מי שמאמין בו אוכל מלוחים ושרשי רתמים ותמיד עומד טעמו בו ויהיה זה תמיד הולך במדבר יהודה, ומי שאינו מאמין בו והולך לאומות העולם הם הורגין אותו כאשר עושים היום בכל מקומות בני אדום לאשר יצאו מכלל דתינו שהורגין אותם באמרם שהם בלתי מאמינים בדתם, ואלה הם אשר במדבר סיחון ועוג כי ינערו רשעים מן הארץ ובוגדים יסחו ממנה וזהו סיחון ויבאו באש כעוגה כלי הפוכה, אמנם אחרי תום המ"ה יום שהם מ"ה שנים יגלה להם משיחם יוריד את המן כלומר שיתמו ימי הרעה ויבואו ימי תענוג ושלוה כמו שהיה בצאתם ממצרים. ראה גם ראה כמה זו מהעתידות כללו במאמר הזה ואמנם בתנחומא דרשו ונתתי לה את כרמיה משם וגומר כסדום ועמורה לפי שנאמר ויהפוך את הערים האלה וכתיב בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים לעולם הבא הקב"ה מרפא את ישראל ומרפא אותם שנאמר ונתתי לה את כרמיה משם אלו הנביאים ואת עמק עכור עמק שעכרתי באפי לפתח תקוה אותה שעה הם אומרים שירה שנאמר וענתה שמה כימי נעוריה ואין וענתה אלא שירה שנ' ותען להם מרים. והוא דרך אחר בפירוש הכתובים: