אברבנאל על יחזקאל ז:ח

ולחזק הענין חזר לומר עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך ופירושו עתה בקרוב ולזמן מועט אשפוך חמתי עליך, וכליתי אפי בך וגומר ולא תחוס עיני ולא אחמול וגומר, וכבר נזכר כל זה למעלה וכפי דרך המפרשים לא נשנו הפסוקים האלה לחדש דבר. ואפשר לומר שאין הדברים כפולים ושאין מלת מקרוב כמו בקרוב אלא שהיה מאמר ה' בלשון תמיהה התחשבו שעתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך וגומר, (ט) ולא תחוס עיני ולא אחמול ושזה כולו הוא דבר חדש אצלי ומקרוב נתחדש לפני לעשות כן, אין הדבר באמת כמו שחשבתי אבל תדעו כי אני השם המכה רוצה לומר תמיד אני מכה ברשעים ובפושעים כי הנה בימים הראשונים לדור המבול ולדור הפלגה לסדום ובנותיה למצרים לסנחריב למלכות אפרים, (י) הנה היום הנה באה רוצה לומר היום הראוי לעונשם ולמכתם הנה באה יצאה הצפירה רוצה לומר בא הסבוב מאדון כל הארץ לתת לכל עם כדרכיו וכפרי מעלליו, ולכן צץ המטה שהוא רמז לעונש ולמכה כאשר פרח הזדון בכל אומה ואומה, והמפרשים פירשו צץ המטה ענין הטיית הדין רומז לפשע ישראל, ואפשר לפרש צץ המטה על נבוכד נצר שכן קראו הנביא לאשור שבט אפי ומטה הוא בידו זעמי ושלכן צץ לפי שפרח הזדון בישראל, ומה שפירשתי ראשונה הוא היותר נכון, ולכן הוציא תולדה מכל דבריו אחרי שאין הדבר הזה מקרוב רוצה לומר להעניש את הרשעים כי מעולם יש אלקים שופטים בארץ (יא) לכן תדעו שגם עתה החמס קם למטה רשע רוצה לומר חמס האויב ורעתו קם למטה רשע ישראל, ואומרו לא מהם ולא מהמונם וגומר פירשו בו המפרשים שלא ישאר פליט' לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם שהוא הממון שלהם, ולפי זה העיקר חסר מן הספר שהיה לו לומר לא ישאר פליטה או לא ישארו בנים ובנות, ורש"י פירש החמס קם למטה רשע החמס אשר בידכם הוא קם עליכם למטה רשע, ולי נראה לפרש לא מהם על האויבים שקרא המטה והחמס שזכ' יאמ' שהחמס ההוא אשר יעשה נבוכד נצר למטה רשע לא יהיה מהם ולא מהמונם ההמון והחיל הרב אשר יביא על ירושלם ולא מהנלוים אליהם שבאו בעזרתו וע"ז אמר ולא מהמה' ולא נה בהם רוצה לומר שאין ראוי שיהיה הנהי והיללה בעבורם כי לא היה יכולת בכשדיים לבלע ולהשחית את עם השם, (יב) אבל היה הסבה שבא העת הגיע היום הגזור מהאלקים לחרבן ירושלם, ורש"י פי' ולא מהמהם לשון המיה שלא יהיה נצחון מכח המייתם ונכון הוא, ולכן הקונה בית או שדה שמה אל ישמח כי לא יתחזק בידו והמוכר אל יתאבל לאמר שירד מנכסיו כי חרון אל כל המונה רוצה לומר חרון השם על כל המון יהודה וירושלם ולא ישאר שדה וכרם ולא בית לאדם עליה, ואמר זה לפי שדרך העולם שהמוכר שדהו יתעצב והקונה אותו ישמח ולפי שבשנת היובל ישובו איש אל אחוזתו אמר שלא יהיה להם כן כי חרון אל כל המונה, (יג) ולכן המוכר אל הממכר והוא הקרקע אשר מכר לא ישוב בבא שנת היובל לפי שיהיו בגלות, ועוד בחיים חייתם רוצה לומר אע"פ שיהיו חיים ולא ימותו לא ישוב המוכר אל הממכר ואיש בעונו חייתו לא יתחזקו רוצה לומר כל איש מהם בעבור עונו וחייתו רוצה לומר שהוא רמז לנפש שהיתה מגואלה בשקוציה לא יתחזקו ולא יהיה להם אומץ וחוזק כנגד האויב, (יד) עד שמפני זה יתקעו בשופרות וזהו תקעו בתקוע והכין הכל רוצה לומר כל כלי מלחמה, ועם כל זה אין הולך למלחמה כלומר שלא ימצא איש שיתחזק להלחם לפי שחרוני אל כל המונה ומפני חרון אף השם לא יעצרו כח.