אברבנאל על יחזקאל ז:טו

החרב בחוץ רוצה לומר חרב האויבים הצרים על העיר סביבותיה והדבר והרעב מבית רוצה לומר בתוך העיר, ומפני זה אשר בשדה בחרב ימות כלו' אם יצאו אל האויבים להלחם ימיתום בחרב ואם ישבו בעיר רעב ודבר יאכלם, (טז) והפלטים מהם שינוסו יהיו אל ההרים רוצה לומר על ההרים נפוצים ובורחים כיוני הגאיות יהמו כי יהמו וינהו בברחם שמה כאשר יהמו יוני הגאיות וכולם הומות איש בעונו כי יתודו ויאמרו שעונם הטו אלה, (יז) ומפני זה כל הידים תרפינה ולא יתחזקו למלחמה כנגד אויביהם וכל ברכים תלכנה מים מזיעות אימה כאילו נמסו ונחלשו, (יח) ולא ישאר להם אלא לחגור שקים ושיכסה אותם פלצות ואל כל פנים מהסגנים והשרים תכסה בושה ובכל ראשיהם קרחה כי יתגודדו וישימו קרחה בין עיניהם מפני רעתם, (יט) ואם יחשבו להמלט בממונם לא יהיה כן כי לא יועיל להם העושר ולכן צריך אליהם שכספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה לפי שכספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת השם, ולא די שלא יוכל להצילם מהאויב אבל גם לא יספיק כספם וזהבם לקנות מהם אוכל לנפשם כי אם לא ימצא לחם מה יועיל הכסף והזהב ועל זה אמר נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו אבל היה כל זה ממכשול עונם שהוא שסבב להם כל הרעה הזאת.