אברבנאל על יחזקאל מו:טז

ולפי שזכר עניני הנשיא ודיניו זכר אח"ז ג"כ מדיניו שאם יתן הנשיא בחייו מתנה לאיש מבניו מנחלתו ר"ל לזכרים לא לנקבות תהיה מתנתו קיימת לעולם כי נחלתו היא ולבניו תהיה אחרי מותו ולכן אם יתן ממנה לאחד מהם בחייו ראוי שתהיה קיימת, (יז) אבל אם יתן הנשיא מנחלתו מתנה לא' מעבדיו לא תהיה קיימת אלא עד שנת הדרור שהוא היובל כמו שאמר וקראתם דרור בארץ (ויקרא כה, י), ושבת לנשיא ר"ל שהנחלה ההיא שיתן לעבדו תשוב לנשיא בשנת היובל לפי שנחלתו היא לבניו ולהם תהיה, (יח) ובזה האופן לא יקח הנשיא מנחלת העם להונותם ר"ל בדרך הונאה וגזל כי הנה יהיה לו אחוזה מעצמו, ולא יפוצו עמי איש מנחלתו ר"ל שלא יברחו עובדי אדמה איש מאחוזתו מפני אימת המלך ועוסקו, והסבה בזה היא לפי שהנשיא לא היה יורש בתוך שבטו כלום כשאר אנשי שבטו ואותה נחלה שנתן לו השם מחלק תרומת השבטים היה מפני מה שטרח עצמו בכיבוש הארץ ובחלוקתה ולכן היתה נחלתו להורישה לבניו כמו שכל איש מישראל היה מוריש גם כן נחלתו לבניו, אמנם לענין הנשיאות היה למלך התרומה שהיו נותנים לו כל עם הארץ מהחטים והשעורים והשמן והצאן שהיה דבר גדול מדי שנה בשנה כמו שזכר למעלה ומה שהיה מוציא ממנה לעולה ולמנחה ולשלמים היה דבר מועט והנשאר היה לו להתפרנס ממנו כפי כבודו עם שאר משפטי המלוכה, אבל הנחלה שנתן הקדוש ברוך הוא למלך המשיח מפאת עצמו חלף עבודתו בקיבוץ הגליות וכיבוש הארץ היה ראוי שיירשוה בניו כשאר נחלות בני ישראל: