אברבנאל על יחזקאל מו:יד

ושהמנחה אינה כמו שנזכרה בתורה שנראה שיהיה בזה חידוש לעתיד ושלא זכר תמיד של בין הערבים שמורה שלא יעשה לעתיד אלא עולת הבקר וזהו באמת דעת נפסד ולא תהיה אם כן תורת ה' ומצותיה נצחיות וקיימות לעד ותפול העיקר שהתורה לא תנוט ולא תשתנה, אבל אמתת הדבר הוא כמו שפירש' שלא דיבר הנביא כאן מהתמידים שצותה התורה עליהם לא מהקרבן שיעשו בכל יום מאותם ימי המלואים והוא מלבד קרבנות התמידין, ואין להקשות ע"ז ממה שאמר כאן בבקר בבקר מנחה לה' חוקת עולם תמיד כי הנה לא אמר חקת עולם על אותה מנחה שזכר אלא להזהיר שלא יחשבו שבעבור העולה והמנחה הזאת אשר יקריבו בבקר בבקר בימי המלואים יחדלו מהקריב התמידין שנזכרו בתורת משה, ולכן אמר כנגד התמידין שצותה תורה חקת עולם תמיד (טו) יעשו את הכבש ואת המנחה ואת השמן בבקר בבקר עולת תמיד ר"ל תמיד תורת משה שהם חקות עולם תמיד יעשו אותם עם הכבש ועם המנחה ועם השמן אשר זכר שיקריב בבקר בבקר שזה וזה יעלו תמיד לעולה בכל בקר ובקר מאותם ימי המלואים והותרה בזה השאלה החמישית:

ואמנם למה לא זכר הקרבן שיקריבו בחג השבועות וביום התרועה ויום הכפורים אשר יהיו באותם ימי המלואים כמו שזכר בחג הפסח ובחג הסוכות, הנה הוא לפי שבחג הפסח ניתוספו הקרבנות לשמחת הגאולה שבו עתידין ליגאל ובחג הסוכות מפני תשועת מלחמת גוג ומגוג שתהיה בימים ההם, אבל בחג השבועות ויום תרועה ויום הכפורים לפי שלא נעשה בהם דבר מיוחד לא נתוספו בהם הקרבנות, הנה אם כן בכל יום מימי המלואים לעתיד לבוא יקריבו בבקר בבקר כבש א' ומנחתו ובשבתות או ר"ח לפי שבאה שביתה ומנוחה לישראל וחדושין טובים ניתוספו ג"כ הקרבנות במלואים ההם ובחג הפסח ובחג הסוכות ניתוספו עוד הקרבנות מפני שהיו זכרון להתחלת הגאולה ולסוף התשועה, ואמנם שמיני חג עצרת כבר לא יהיה מימי המלואים כי הם נשלמו בשבעת ימי חג הסכות כ"א לחדש תשרי כמו שנשלמו אז ימי המלואים בבית שני, וזהו יישוב הענין הזה כולו והותרה בזה השאלה הששית: