אברבנאל על יחזקאל לד:יג

ולפי שאמר כל זה בדרך משל הצאן ביאר הנמשל והוא אומרו והוצאתים מן העמים וקבצתים מן הארצות והביאותים אל אדמתם ואז ארעה אותם אל הרי ישראל רוצה לומר בהרי ישראל באפיקים ובכל מושבי הארץ, (יד) לא במקומות חסרים מהעשב אבל במרעה טוב ארעה אותם שהוא רמז לכל ארץ ישראל צבי היא לכל הארצות, ובפרט בהרי מרום ישראל שהוא רמז לירושלם יהיה נויהם, ולפי שהצאן צריך להגביל להם עת לרעות ביום ועת להרביצם בצהרים כמו שאמר (שיר השירים א, ז) איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים אמר כאן שם תרבצנה בנוה טוב ובמרעה שמן תרעינה בהרי ישראל, (טו) ומלבד המרעה הטוב עוד יהיה הרועה אותם הטוב שברועים אני ארעה את צאני ואני ארביצם, (טז) ולא אעשה כמו שהיו עושים מלכיהם שלא היו מבקשים האובדות והנדחות כי אני את האובדת אבקש ואמר זה כנגד ראובן וגד וחצי שבט המנשה שגלו מעבר הירדן בראשונה וכאילו נאבדו מתוך הקהל, ואמר ואת הנדחת אשיב כנגד ארצה זבולון וארצה נפתלי שגלו אחר כך, ואמר ואת הנשברת אחבוש כנגד גלות שומרון שהיה שבר על שבר, ואמר ואת החולה אחזק כנגד גלות יהודה ובנימין שגלו לבבל, ואמר באחרונה ואת השמנה ואת החזקה אשמיד כנגד הגלות הזה שהרשעים והחזקים בו ישמידם, ועל כולם אמר ארענה במשפט שירעה אותה כמשפט עונותיהם מסכים למ"ש למעלה וברותי מכם המורדים והפושעים. ומפני שיאמרו ישראל ואיך נעמוד אנחנו כי אין איש בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וחוטא אחד שיהיה בקרבנו יסבב חרבן הכלל לכן אמר השם אל תחשבו שאחרי הגאולה תבאו לחרבן וגלות אחר כי לא אעניש עוד את האומה בכללותה אבל לכל איש ואיש ממנה אשפוט כפי מעשיו ובזה יתקיים הכלל במעמדו והפרטים אשיב גמולם בראשם וזהו אומרו (יז) ואתנה צאני דעו שהנני שופט בין שה לשה ובין שה תמים לאילים ולעתודים שתדבק בהם ההשגחה פרטית לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו ולא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם.