אברבנאל על יחזקאל לד:יא

כיכה אמר ה' אלקים וגומר עד בן אדם שים פניך אל הר שעיר: כבר זכרתי שמתחלת הספר ניבא יחזקאל על חרבן ירושלם עד שבא אליו הפליט לאמר הוכתה העיר ומשם והלאה עד סוף הספר ניבא על הגאולה והתשועה העתידה לבוא על אומתנו, כי הנה עד עת החרבן ניבא על החרבן ואחר החרבן ניבא על הגאולה, ולכן אחרי שייעד על רועי ישראל ומלכיהם שיחדו יסופו אמר השם ובכליון הרועים לא תחשוב שיעשה כליון בצאן כי הנני אני ודרשתי את צאני כלומר שאני מלכם באמת ובקרתים בהיותם בגלות, (יב) כמו שיבקר הרועה את עדרו ביום היותו בתוך צאנו נפרשות רוצה לומר ביום היות הרועה בתוך צאנו והמה נפרשות ומפוזרות מפה ומפה שאין ספק שיבקרם אז בהשתדלות גדול כן אבקר אני לא מלך ולא רועה אחר את צאני והצלתי אתהם מכל המקומות אשר נפוצו שם ביום ענן וערפל שהוא רמז ליום החרבן שנשרפה ירושלם ותעל עשנה כענן וכערפל.