אברבנאל על יחזקאל כט:ח

ולפי שאמר כל זה בדרך משל לתנין ביאר הנמשל בו והוא הנני מביא עליך חרב רוצה לומר חרב הכשדים והכרתי ממך אדם ובהמה שהכשדים אפילו הבהמות יהרוגו, (ט) ואז ידעו מצרים כי אני ה' המושל בכל ושאין הדבר כמו שחשב יאור לי ואני עשיתי, (י) ובעבור שבטחת ביאור אתן את מצרים לחרבות חורב שממה מן הקצה אל הקצה, (יא) שלא תעבור בה רגל אדם ורגל בהמה ארבעים שנה, (יב) והפיצותי את מצרים בגוים וזריתים בארצות ואז לא יועיל להם היאור ולא יאכלו את תבואתו, (יג) אמנם מקץ ארבעים שנה אקבץ נפוצות מצרים (יד) ואשיב את שבותם על ארץ מכורותם אבל לא יהיו במעלה רמה כימי קדם כי יהיו שם ממלכה שפלה, (טו) וגם לא יהיו עם רב כבראשונה כי אני אמעיטם לבלתי רדות בגוים (טז) באופן שלא יהיה מצרים עוד לבית ישראל למבטח רוצה לומר שיבטחו בהם שהוא סבה שיהיה מצרים לישראל מזכיר עון בפנותם אחריהם ובבטחונם בם ואת אלהיהם לא ידרושו. ואמנם למה היו ארבעים שנה מוגבלים למצרים הנה זהו לפי שנבוכדנצר כל ימי חייו השפיל את מצרים והכניעם בהכנעה מופלגת עד שכל ימיו לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, והנה נבוכדנצר כבש מצרים בשבעה ועשרים שנה למלכו והוא מלך חמשה וארבעים שנה הסר משם שבע ועשרים נשארו שמונה עשר למלכותו ואויל מרודך בנו מלך עשרים ושנים שנה הרי ארבעים שנה, כי בשנה הראשונה לבלשצר נאמרה נבואת פרס לדניאל כמו שנאמר בשתא חדה לבלשצר הנה אם כן היו הארבעים שנה לחרבן מצרים כל ימי נבוכדנצר ובנו ובמותם שב שבות מצרים והותרה בזה השאלה השנית: