אברבנאל על יחזקאל כט:יז

ויהי בעשרים ושבע שנה וגומר עד ויהי דבר ה' וגומר הנבא ואמרת וגומר הלילו וגומר. כבר זכר בסדר עולם שבשנת כ"ז שנה למלכות נבוכדנצר ניתנה מצרים בידו וזהו מנין הכתוב ויהי בעשרים ושבע שנה וגומר לא לגלות יהויכין ולא למלכות צדקיהו, האמנם יוחסה הנבואה הזאת לשנות מלכות נבוכדנצר לפי שזכר למעלה שיהיה חרבן מצרים ארבעים שנה, ולא ידענו מאין התחילו אותם מ' שנה לכן הודיע הכתוב שבכ"ז שנה למלכות נבוכדנצר היה חרב מצרים ומשם יצא לנו שבמות אויל מרודך בנו נשלם והיה אם כן החרבן ההוא מתמיד כל ימי נבוכדנצר ובנו כמו שזכרתי למעלה, והותרה בזה השאלה השלישית.

והגיד הכתוב שכל ההצלחות שבאו לנבוכדנצר היו בהשגחת ה' ומצותו לפי שהוא היה כלי זעמו ומטה משפטו, ולכן אמר בדרך מליצה וצחות (יח) בן אדם נבוכדנצר מלך בבל העביד את חילו עבודה גדולה אל צור והמפרשים פירשו כמו על צור, ופירשו כל ראש מקורח וכל כתף מרוטה שצרו הכשדים ימים רבים על צור והיו כל בני החיל טרודים וטורחים במצור כדרך בני אדם הצרים על העיר לשאת אבנים ועצים על ראשיהם ועל כתפיהם ולכן היה הראש מקורח שנשר שער הראש מרוב העבודה והכתף מרוטה שנמרט אחורי הכתף מן המשא בכתף ימים רבים. ולי נראה שאומרו אל צור הוא כפשוטו והיה ענין המליצה הזאת כאלו נבוכדנצר היה שכירו של צור להחריב אותה או שכירו של הקדוש ברוך הוא ששלח אותו להחריבה ולכן אמר העביד את חילו עבודה גדולה את צור שעבד אותה בעבודת החרבן שעשה בה כל ראש רוצה לומר מאנשי צור מוקרח והוא רמז להרוגים על ידי חרב שנכרת ראשם במלחמה וכל כתף מרוטה מאשר כרתו הזרוע ועשו אברים אברים כי זאת היתה העבודה שעשה נבוכדנצר את צור ושכר לא היה לו ולחילו מצור כי נשארה חרבה ולא מלך הוא עליה אחר כך.