אברבנאל על יחזקאל כט:ב

והנה צוה השם לנביא שישים פניו על פרעה ועל מצרים כולה שאף על פי שהיו רחוקים ממנו יכוין אליהם ותשוטט מחשבתו אליהם כדי שיראה העתיד לבא עליהם, ואמר על מצרים כולה בלשון נקבה כלומר על עדת מצרים, (ג) ואמר שהאל יתברך בהשגחתו יפקוד על פרעה מלך מצרים וקראו התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו ותנים הוא כמו תנין, ומפני שטוב מצרים ותבואתה כולה תלוייה ביאור שעולה ומשקה את כל הארץ לכן תאר את פרעה בשהוא התנים הגדול רוצה לומר שהוא הדג הגדול הרובץ בתוך יאוריו שבוטח בהם שאין מי שיחריד אותו, וזהו שאמר לי יאורי ואני עשיתיני כלומר איני צריך למטר השמים ולא לברכת השם כי הנה לי יאורי אשר ממנו כל טוב גם לא אצטרך אל שאר הארצות לבקש לחם כיון שלי יאורי וממנו פנה וממנו יתד בתבואות, ואומרו אני עשיתיני רוצה לומר אני עשיתי עצמי ובתבונתי גודלתי ורוממתי, (ד) ולכן אתה התנין הגדול אל תבטח ביאורך כי אני אתן חוחים בלחייך והם כלי הברזל שתופשין בהם הדג שנוקבים בהם לחייו ומעלין אותו באונס, ולפי שפרעה היה בוטח גם כן בחילו ובפרשיו אמר בענין המשל והדבקתי דגת יאוריך בקשקשותיך ודגת הוא שם כולל לדגים כמו והדגה אשר ביאור מתה (שמות ז, כא), והענין הנמשל שעצמו יבוא לאבדון וכל חייליו וגבוריו עמו, ולפי שהדגים לא יחיו אלא בים וכשיוציאום ליבשה מיד ימותו לכן אמר בסדר המשל (ה) ונטשתיך המדברה אותך ואת כל דגת יאוריך רוצה לומר שיוציאם ממצרים וימותו על ידי נבוכדנצר במלחמה, (ו) וידעו מצרים שהיה זה להם בהשגחה רבה יען היותם משענת קנה לבית ישראל כי היו מבטיחים את ישראל להצילם מיד הכשדים ולא עשו והם כמו משענת הקנה שאין בו כח והנשען עליו יפול ארצה, (ז) והוא אומרם בתפשם בך בכף תרוץ, וענין זה שהמשענת ישמש לאדם בשני דברים הראשון בשיתפשוהו בכפו וישען עליו וילך בחוץ על משענתו מפני חולשתו, והשני כשירצה האדם לדלג ישען על המשענת ויגביה רגליו וידלג, ואמר שאין אחד מהם לישראל במשענת קנה מצרים כי הנה בתפשם ישראל בך מצרים בכפו של ישראל כמו האדם החלוש הנשען על משענתו תרוץ ותשבר אתה הקנה הרצוץ, ובקעת להם כל כתף כי יפלו ארצה ובהשענם עליך שהוא השמוש השני לדלג תשבר להיותך משענת קנה, ולכן והעמדת להם כל מתנים ואין פירוש והעמדת מלשון ולא מעדו קרסולי אלא שבהשבר המשענת יעמודו כל מתנים בשברון כי מפני שאמר תשבר אמר והעמדת להם כל מתנים באותו שברון שזכר.