אברבנאל על יחזקאל כח:כ

ויהי דבר ה' אלי לאמור בן אדם שים פניך אל צידון וגומר עד סוף הנבואה (כא) אחרי שניבא על צור ניבא על צידון (כב) באומרו הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך וידעו כי אני ה' כי כאשר ידעו אותו בני אדם יכירו את כבודו ואת גדלו והיה יתברך מכובד בתוכם, והידיעה ההיא יגיעו אליה בעשותי בה רוצה לומר בצידון שפטים ונקדשתי בה כי באמצעות השפטים ידעו אותו ויהיה נכבד ומקודש ביניהם, וזכר בתוכך לנוכח ואמר בה שהוא כנוי לנסתרת כי כן דרך הנביאים לדבר לנכח ושלא לנכח, (כג) וביאר מה יהיו השפטים אשר יעשה בצידון באומרו ושלחתי בם דבר ודם בחוצותיה רוצה לומר שימותו בחרב ולא ינתנו לקבורה אבל יהיו מושלכים בחוצות ומזה יתהוה הדבר ויתחברו אם כן דבר ודם, ואומרו ונפלל חלל בתוכה בחרב כתב הרב רבי דוד קמחי שהוא כמו ונפל אלא שנכפלה למ"ד הפעל, ומפני שכבר אמר ושלחתי בה דבר ודם ויהיה לפי זה כפל גמור ונפלל חלל בתוכה יש לפרש שהדם שזכר ראשונה בחוצותיה הוא מהאויבים ואומרו ונפלל חלל בתוכה הוא שיהרגו בתוך צידון אלו לאלו בדרך משפט ופלילים באופן שירבו המתים בה.