אברבנאל על יחזקאל כח:יא

ואחרי שניבא על הנגיד בא לנבא על מלך צור (יב) ונשא עליו קינה באומרו אתה חותם תבנית מלא חכמה וכליל יופי רוצה לומר אתה איש אמתי שלא ימצא בך כזב ושקר ולכן דמה אותו לתבנית החותם שבו יחתמו הדברים לקיומם, ואתה גם כן מלא חכמה וגם כן כליל יופי יפה תואר ויפה מראה ולא אמר עליו שגבה לבו ולא שדמה עצמו אלקים כאשר אמר על הנגיד בשגעונו, ויונתן תרגם את דמי למנא דצורתא דמיתקן בחכמה ומשכלל בשופריה רוצה לומר אתה תבנית חותם אחד שהחותם הוא מלא חכמה וכליל יופי, (יג) בעדן גן אלקים היית שדמה צור לגן אלקים ובעדן אשר בארץ, ולפי שהמלכים משתעשעים באבנים טובות ומרגליות לכן אמר שהיה מלך צור מלא מהם וזהו כל אבן יקרה מסוכתך ותרגם יונתן כל אבנין טבאן מסדרין על לבושך, וביאר שמות האבנים טובות למיניהם אודם פטדה ויהלום תרשיש שהם וישפה ספיר נופך וברקת, ולפי שהיו משובצים זהב אמר וזהב מלאכת תופיך וכן ת"י משקען בדהב, ואומרו מלאכת תופיך ונקביך פירשו המפרשים כמו בתופים ובמחולות ונקביך הם כלי הניגון עשויים נקבים נקבים שכולם היו בך כלומר בביתך מיוחדים שאין כמותן, ביום הבראך כוננו כאילו ביום שנבראת כוננו אלו הכלים לך, אבל יונתן תרגם כל אלין עבודת תקונך בכן ראין לבך ברם לא אסתכלת בפגרך דאת עביד מלילין ונקבין דאינון צרכך ולא אפשר לך דתתקיים דלא בהון ומן יומא דאת בריאת עמך מתקנין. ומאשר הפירושים האלה אינם מתישבים על מלות הכתוב נראה לי לפרש שמכלל העושר שזכר באבנים טובות שהיו לו זכר שגם הכלים והתופים שהיו מנגנין בהם לפניו כולם היו של זהב והוא אומרו וזהב מלאכת תופיך, ולפי שהמלכים והשרים היו מביאים נזמים על אפם ועגילים על אזניהם מזהב ואבנים יקרות ומפני זה היו עושים באפס ובאזניהם נקבים לתלות משם הנזם והעגילים לכן אמר כאן ונקביך בך ביום הבראך כוננו שהם נקבי האף ואזנים שמיום שנברא כוננו הנקבים בהם לשים בהם התכשיטים ההמה, (יד) ולמעלתו קראו כרוב כאילו היה מלאך עליון, ובעבור שהיה מלך משוח בשמן לכן אמר כרוב ממשח הסוכך רוצה לומר אתה מלאך משוח מהשמן שהוא הסוכך, וכן פירש רבי יונה כי סוכך הוא שם השמן הטוב שמושחין בו המלכים מן וסוך לא סכתי (דניאל י, ג), ויהיה ממשח תואר סמוך, ובעבור שמלך צור הראשון שהיה נקרא חירם היה אוהב לישראל והוא עזר בבנין בית המקדש בעצי ארזים כמו שנזכר בספר מלכים (מלכים א' ה, טו - כד) לכן אמר כנגדו ונתתיך בהר קדש אלקים היית רוצה לומר וכבר בזמן אחר נתתי את מלך צור בהר קדש אלהים שהוא ירושלם ובתוך אבני אש הלכת שהם מלכי ישראל דוד ושלמה או בני ישראל שהם אבני אש והענין שהיה בזמן הקדמון באהבה ובחברת ישראל.