אברבנאל על יחזקאל כח:ב

וניבא ראשונה לנגיד צור יען גבה לבך ותאמר אל אני רוצה לומר חשבת שהיית בעל יכולת רב כאל שהוא השם המורה על היכולת מגזרת יש לאל ידי (בראשית לא, כט), והיה הגובה הזה לך לפי שמושב אלקים ישבת בלב ימים רוצה לומר כי כמו שהאלקים יושב בשמים כן אתה מושב אלקים יכול ישבת בלב ימים, ואין הדבר כמו שחשבת כי אתה אדם ולא אל רוצה לומר אדם אשר בעפר ובאדמה יסודו וישוב ברגע קטון העפר אל הארץ כשהיה ולא אל שאין לך יכולת ועל כל זה נתת לבך ומחשבותיך כלב אלקים היכול על כל אשר הוא באמת סכלות גדול, (ג) ואם חשבת זה מפני חכמתך אמור אם חכם אתה מדניאל שנודעה חכמתו בבבל ולכן זכרו, האם כל סתום וכל דבר נעלם לא עממוך רוצה לומר לא נסתמו ממך, כי עממוך ענינו סתר וכסוי כמו איכה יועם זהב (איכה ד, א) ארזים לא עממוהו, וכן תרגם יונתן וכל רז לא אתכסי מינך ומה היא אם כן חכמתך, (ד) האם חשבת שבחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל ותעש זהב וכסף רוצה לומר ותקבץ זהב וכסף באוצרותך, (ה) ואם ברב חכמתך בסחורתך הרבית חילך וממוניך ולכן גבה לבבך בחילך ונכסיך, (ו) לכן אמר השם על מה שגבהת בחכמתך ותבונתך לא אענישך דבר כי כמה שוטים יש בעולם ואתה כאחד מהם ובני חיי ומזוני לא בחכמתא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא (עיין מועד קטן כח, א) אבל יען תתך את לבבך כלב אלקים על זה אוכיחך ואערכה לנגדך, (ז) והוא שאביא עליך זרים עריצי גוים שהם כפי דעתי פרס ומדי והריקו חרבותם על יופי חכמתך רוצה לומר על יפוי הנהגותיך בסחורות שהם יבלבלו הכל וחללו יפעתך שהיא זוהרך מלשון הופיע מהר פארן (דברים לג, ב), (ח) וגם אתה לשחת יורידוך ותמות ממותי חלל רוצה לומר כחללים המתים אבל תהיה מיתתך בלב ימים כי תטבע בים ושם תמות. והרב רבי דוד קמחי פירש ומתה ממותי חלל שכמו שהחלל אינו מת בבת אחת אלא בדקירות רבות שידקור עד שימות כן הנטבע לא ימות בבת אחת כי אם במיתות הרבה והוא אומרו בלב ימים, (ט) האם אמור תאמר לפני הורגך נבוכדנצר או אלכסנדרוס אלהים אני ואם היית אלקים לא יוכלו להרגך, אבל לפי שאתה אדם ולא אל ביד מחלליך והורגיך (י) לכן מותי ערלים תמות ביד זרים, כי להיות הערלים ערלי לב וערלי בשר רשעים אמר שימות כמוהם על ידי זרים והם היונים שיבאו על צור, כי אני דברתי רוצה לומר גזרה היא מלפני אין להרהר אחריה: