אברבנאל על יחזקאל כג:א

הנבואה העשירית תחילתה ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם שתים נשים בנות אם אחת היו וגומר עד ויהי דבר ה' אלי לאמר בשנה התשיעית בחדש העשירי וגומר: ויש בה שבע פרשיות. הראשונה, ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם שתים נשים. השנית, לכן אהליבה. השלישית, כי כה אמר ה' אלקים הנני נותנך. הרביעית, כה אמר ה' אלקים כוס אחותך תשתי. החמישית, לכן כה אמר ה' אלקים יען שכחת אותי. השישית, ויאמר אלי בן אדם התשפוט את אהלה. השביעית, כי כה אמר ה' אלקים העלה עליהם קהל: וראיתי להעיר בה ששת השאלות:

השאלה הראשונה למה זה במשל שתים הבנות קרא מלכות אפרים אהלה ומלכות יהודה אהליבה כי עם היות שאין טעם לשמות הנה בדברים הנבואיים אין ראוי לחשוב שנקראו השמות כי אם כפי ענינם שיורו עליהם:

השאלה השנית באומרו ושמותן שומרון אהלה וירושלם אהליבה כי למעלה מזה פירש שמותן באומרו אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ולמה אם כן חזר לומר שנית ושמותן שומרון אהלה וירושלם אהליבה ומהו הטעם בשינוי השמות האלה:

השאלה השלישית באומרו אל בני אשור עגבה, והיא כי הנה אהלה אין ספק שעגבה וזנתה עם אשור ולקה על ידה כי מלכי אשור הם אשר החריבו וגלו מלכות אפרים כולו אבל מלכות יהודה לא נתחבר למלך אשור ולא לקה על ידו אלא עם מלך בבל כמ"ש דמות בני בבל כשדים ותעגב עליהם ויבאו אליה בני בבל וכל כשדים ומה לה אם כן אשור שאמר על בני אשור עגבה, וכן אמר בענין העונש וכל כשדים פקוד ושוע וקוע כל בני אשור ומה לכשדיים עם האשורים:

השאלה הרביעית באומרו ותעגבה על פילגשיהם אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם, והיא כי הנה פילגשים הם נשים ואיך אמר שעגבה עליהם, גם שעל הפילגשים אינו נופל אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם, ויש מי שפירש פילגשיהם על העבדים והוא מאמר כוזב כי עבדים לא יקראו פילגשים, והרד"ק פירש פילגשיהם כפשוטו, אבל קשה עליו מה אמר אשר בשר חמורים בשרם וגומר והוצרך מפני זה לומר שעל הנשים הפילגשים אמר אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם והוא מאמר בטל אין ראוי לקבלו בפירוש הפסוק הזה:

השאלה החמישית באומרו ועשו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באש, והיא כי למה הגביל עונשה בשיסירו אפה ואזניה ולא זכר העינים והשפתים ושאר איברי הגוף, ולמה זכר האחרית שתי פעמים כי ראשונה אמר ואחריתך בחרב תפול וסמוך לו אמר שנית ואחריתך תאכל באש, ומלבד הכפל יש סתירה בדבר כי החרב אינו האש והאש אינו החרב:

השאלה השישית באומרו ואומר לבלה נאופים עתה הזנו תזנותיה, והיא כי הנה אומרו לבלה נאופים יראה שאין ענין לו ואם אמרו על אהלה כבר היתה נחרבת קודם זה שנים רבות ואיך יאמר עליה לבלה נאופים וכן עתה יזנו תזנותיה, גם שמלת יזנו היא לרבים ותזנותיה היא ליחידה נקבה מאמר והיא אין לו ענין. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כולם:

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא שהשם אמר לנביא משל אחד מתיחס ודומה למלכות אפרים ומלכות יהודה במה שפשעו נגדו יתברך ובמה שלקו בעונותיהם, ועשה לו משל בזה משתים נשים לפי שהאומה בערכו יתברך היא כאשה בעולת בעל שאליו תשוקתו והוא ימשול בה ושהיו בנות אם אחת כי כן היתה האומה כולה עם אחד תורה אחת ומשפט אחד להם אבל נעשו שתים אחרי חילוק המלכיות בימי רחבעם, וקרא שם הגדולה כוללת רוב השבטים אהלה לפי שלא היה לה חלק ונחלה באהל השם כי אם באהל שלה והאחרת מלכות יהוד' ובנימין קרא אהליבה לפי שהיה אהל השם ובית מקדשו בתוכם, וסיפר שבהיותם במצרים התחילו לעשות כמעשה ארץ מצרים בעבודה זרה ואחרי שבאו לארץ ונחלקו המלכיות הבת הגדולה אהלה זנתה ונאפה עם מלך אשור ועם מצרים גם כן והיה זה במה שנתחברה עמהם ובטחה באהבתם וגם כן במה שלמדה מדרכי אשור ומצרים לעבוד את אלהיהם, ומפני זה היתה משפטה ועונשה שנחרבה על ידי האשורים ושאהליבה אחותה למדה ממעשיה וזנתה גם כן אל אשור ובבל כי מלך בבל כבר היה מולך באשור בבטחה בהם ובעבודתה לאלהיה, ולכן היה מהמשפט האלקי שהיא נפלה ביד מלך בבל שהיה אהובו בתחילה ואחר כך סרה נפשה ממנו ומרד בו המלך צדקיה ולכן באו על ירושלם בבל ואשור ועשו בה שפטים לפי שהיו כבר הבבליים שונאים את היהודים ועשו בהם נקמת השם ומשפטו באף ובחמה ובקצף גדול וגלו בניהם ובנותיהם והציתו אש בציון ולקחו כלי תפארתם באופן שכמו שדמתה אהליבה לאהלה במעשיה כן דמתה בעונשה אליה כי הנה כוס התרעלה אשר שתה אהלה תשתה גם כן אהליבה, ולכן צוה השם לנביא שיתן משפטו בזה ויגיד לאהליבה את כל תועבותיה שהיו ביניהם גילוי עריות ושפיכות דמים וע"ז ועבודת המולך וחילול המקדש והשבתות ושדרשה אל האומות ואל אלהיה לא דרשה, ולכן אותם האומות כאנשים צדיקים ישפטוה בכל ארבע מיתות בית דין שהוא המשפט הראוי אליה לדעת כי אלקים שופט לתת לה כדרכיה וכפרי מעלליה:

ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם שתים נשים וכו' עד לכן אהליבה.