אברבנאל על יחזקאל כג:ב

ענין הפרשה הזו הוא שעשה הקב"ה בענין מלכות יהודה ובענין מלכות אפרים משל כאילו הן שתים נשים בנות אם אחת כי כן היו בני יהודה ובני ישראל אחים בני אב אחד וכן במצרים היתה אומה אחת ותמיד עמדו באחדותם עד שנחלקו המלכיות בימי רחבעם בן שלמה, ומפני שכבתבי הקדש נמשלה הע"ז לזנות מפני שהאומה הנבחרת היתה כאשה מיוחדת לאלהיה ובהיותה עובדת אלהים אחרים היא מזנה תחתיו לכן בנבואה הזאת המשיל שתי המלכיות לשתי נשים אחיות בנות אם אחת להגיד שזנתו פעמים רבות ושמפני זה נדונו כנשים מנאפות, וכל עניני הזנות שבפרשה הזאת כולם הם משל לע"ז ואין דבר מזה הזנות כפשוטו וכן תרגמו יונתן, (ג) ומכלל הזנות גם כן שהיו בוטחות בעזר האומות ושואלות מהן עזרה ואת השם לא דרשו וזהו שאמר ותזנינה במצרים בנעוריהן רוצה לומר שבהיות האומה בגלות מצרים שמה התחילה בעבודה זרה, אבל לפי שעשו ממנה שם דבר מועט לכן אמר ששם מועכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן שהוא ענין משמוש הידים שהוא התחלת הזנות, ומעכו הוא כמו ומעוך וכתות (ויקרא כב, כד) כלומר משמוש, וכפל הענין במלות שונות ואומרו ושם עשו דדי בתוליהן רוצה לומר עשו המצריים, והנמשל בזה הוא שבני ישראל במצרים למדו דרכי תועבות המצריים וכאילו אנשים מצרים היו מחלישים המצות והאמונות הטובות שקבלו בימי אבותיהם.