אברבנאל על יחזקאל כא:ט

ואמנם אומרו יען אשר הכרתי ממך צדיק ורשע לכן תצא חרבי ענינו ויען אשר הכרתי מירושלם צדיק ורשע שתשאר העיר שממה אין ראוי שאחוס עוד על שאר הארצות אבל תצא חרבי מתערה על כל בשר, והענין שכמו שנבכד נצר כבש את ירושלם כן יכבוש כל שאר הארצות כי היה נבכוד נצר חרבו של הקדוש ברוך הוא ולכך אמר שיוציאה מתערה רוצה לומר שיצא מבבל שהיא תערה להחריב את כל הארץ, והמפרשים כתבו שאמר צדיק ורשע לפי שהצדיקים ניספים בעון הרשעים וכן אמר נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים (תהלים עט, ב). והגאון רב סעדיה פירש שצדיק ורשע שניהם עובדים עבודה זרה היו אבל אחד היה צדיק לבעל לפי שעובדו תמיד ובכל לב והאחר היה רשע לבעל שאינו עובדו תמיד וכראוי לו, ושניהם היו רשעים אצל הקדוש ברוך הוא, ומה שפירשתי הוא הנכון שהצדיקים נכרתו מירושלם כדי שלא יראו בחורבנה אבל הרשעים נכרתו מחרב האויבים וברעב והדבר וכאילו אמר ובעבור שהכרתי ממך צדיק ורשע ועשיתי נקמה גדולה בך ושמחו עליכם אויביכם ועזרו לרעה לכן ילקו כולם כמו שלקיתם אתם וזהו לכן תצא חרבי מתערה אל כל בשר שהם שאר האומות אשר בארץ מנגב צפון רוצה לומר מן ירושלם שהוא הנגב עד בבל שהוא צפון כלם ילקו וילכו שמה, (י) באופן שלא לבד ישראל אבל גם שאר האומות ידעו כי אני ה' הוצאתי חרבי מתערה לא תשוב עוד רוצה לומר שבגזרתי נכבשו ושממו כל האומות שהוא הנרמז ביציאת החרב מתערה לא תשוב עוד אליה עד אשר תכרות אותם, והותרה בזה השאלה הראשונה.