אברבנאל על יחזקאל כא:יז

ומפני החרב ההיא שיצאה על ישראל זעק והיליל אתה בן אדם כי החרב ההיא היתה בעמי לא לבד באנשים הריקים כי גם בכל נשיאי ישראל היתה כי כולם יהיו מגורי אל חרב כי הנה יאשיהו מת בחרב המצריים וכן יהויקים ובני צדקיהו שנשחטו לעיניו כולם היו את עמי מגורי אל חרב רוצה לומר עם עמי ההרוגים במלחמה לכן ספוק על ירך כאדם מקונן, (יח) ואומרו כי בוחן ומה נתקשה על המפרשים פירושו ומה שנראה בענינו הוא שבוחן פעם יאמר בכתוב מגזרת נסיון ובחינה כמו בחנני ה' ונסני (תהלים כו, ב) אבי יבחן איוב (איוב לד, לו), ופעמים יאמר על החוזק והתוקף כמו הבמחנים אם במבצרים (במדבר יג, יט) אבן בוחן עופל ובוחן, ויש לפרש הפסוק הזה בכל אחד מהמובנים האלה אם מענין הנסיון יאמר כי החרב הזאת יצאה לבחון בה בני אדם ומה רוצה לומר בכמה תהיה הבחינה הזאת ואם בית ישראל שזכר בפרשה גם שבט מואסת רוצה לומר כמו שמאסה תורת ה' גם כן היא מואסת השבט שהוא המלכות מלשון לא יסור שבט מיהודה כמו שזכרתי למעלה, לא יהיה נאם ה' רוצה לומר לא יהיה להם מלך עוד כי יהרג צדקיהו ולא ישאר מזרעו מלך על בית ישראל, ואם נפרש בוחן מלשון חוזק יאמר הנה בית ישראל בלתי חוששים לזה דילמא שיהיה זה מפני בוחן וחוזק שיש להם, ומה רוצה לומר ומה מחשבתם בזה אם מפני שבית ישראל מואסת השבט שהוא רמז לעונש האלהי מפני זה לא יהיה ולא יחול בהם הנה היעוד הוא נאם ה' אלקים ויתקיים על כל פנים, ויהיה לפי זה הפירוש מלת כי משמשת בלשון דלמא שהוא אחד משמושיו ובוחן מלשון חוזק ושבט מלשון עונש וכמו ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם (תהלים פט, לג), כאילו אמר דילמא מפני חוזקה של בית ישראל תבזה לכל זה ומה יהיה אם גם השבט והעונש מואסת לא יהיה עליהם מפני שמאסוהו, והפירוש הראשון הוא יותר נכון והותרה בזה השאלה הרביעית: