אברבנאל על יחזקאל כא:א

הנבואה התשיעית תחילתה ויהי דבר השם אלי לאמר בן אדם שים פניך דרך תימנה וכו' עד בן אדם שתים נשים בנות אם אחת היו. ויש בה י"ב פרשיות. האחד, בן אדם פניך דרך תימנה. הב', בן אדם שים פניך אל ירושלם. הג', ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים. הד', בן אדם הנבא ואמרת. הה', ואתה בן אדם הנבא והך כף אל כף. הו', ואתה בן אדם שים לך שנים דרכים. הז', לכן כה אמר ה' האלקים יען הזכרכם. הח', ואתה חלל רשע. הט', ואתה בן אדם הנבא ואמר' וגו' אל בני עמון. הי', ואתה בן אדם התשפוט אל עיר הדמים. הי"א, בן אדם היו לי בית ישראל לסיג. הי"ב, בן אדם אמור לה את ארץ לא מטוהרה. וראיתי לשאול ו' השאלות:

השאלה הראשונה ביעדו על ירושלם והכרתי ממך צדיק ורשע, כי איך יתכן שהדין האלקי יספה צדיק עם רשע וכבר אמר אברהם ע"ז חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע (בראשית יח, כה), ויקשה ג"כ אומרו מיד יען אשר הכרתי ממך צדיק ורשע לכן תצא חרבי מתערה אל כל בשר כי יראה שהסבה והמסובב בפסוק הזה כולו דבר אחד כי הסבה הוא יען אשר הכרתי ממך צדיק ורשע והמסובב בכתוב הוא לכן תצא חרבי מתערה אל כל בשר ומהו כל בשר כי אם הצדיק והרשע שזכר כל שכן שיציאת החרב מתערה הוא סבת להכרית צדיק עם רשע לא מסובב ממנו:

השאלה השנית באומרו האנח בשברון מתנים וגומר והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב, והנה לא זכר מה שמועה היא אשר עליה יאנח ומה תועלת במשל אם לא ביאר הנמשל:

השאלה השלישית באומרו חרב חרב הוחדה וגם מרוטה למען טבוח טבח הוחדה למען היה לה ברק מורטה או נשיש שבט בני מואסת כל עץ, כי הנה מאמר חרב הוחדה הוא משל להריג' העתידה להיות בירושלם אבל היותר מהוטה מה ענינו בכאן ולמה אמר על זה וגם מרוטה ברבוי, וגם ומה ענין אומרו או נשיש שבט בני מואסת כל עץ כי נשיש לשון רבים ושבט בני יחיד לזכר ומואסת יחידה לנקבה והפסוק הזה יראה שאין לו קישור ולא סדר כלל:

השאלה הרביעית באומרו כי בחן ומה אם גם שבט מואסת לא יהיה כי הנה הפסוק הזה גם כן יקשה ענינו בפסוק שלמעלה בשאלה ומלת מואסת לא ידענו למי יחזור ומהו לא יהיה ובפירוש הפסוקים אזכור דעות המפרשים בהם:

השאלה החמישית באומרו הנבא והך כף אל כף ותכפל חרב שלישיתה, והיא כי הנה למעלה בכתוב לא נזכר חרב כי אם ב' פעמים חרב חרב הוחדה וגם מרוטה ומה היא אם כן החרב השלישית שעליה אמר ותכפל חרב שלישיתה:

השאלה השישית באומרו חרב חלל הגדול החודרת להם ומהו החלל הגדול ומה ענין אומרו למען למוג לב והרבה המכשולים על כל שעריהם נתתי אבחת חרב אח עשויה לברק מעוטה לטבח שיש כמה מהזריות בפסוק הזה, והנני מפרש הפסוקים האלה באופן יותרו השאלות האלה כולם:

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת להגיד שצוה השם לנביא שיעשה ויאמר מעשים המשליים להודיע בהם חרבן ירושלם והראשון מהם היה שיצית אש ביער ותאכל כל עץ לח ויבש רוצה לומר בחור וזקן לא תכבה שלהבת שלה, ובאה אחרי זאת נבואה אחרת בביאור מי היה היער ואמר שהוא ירושלם שיכרית ממנה צדיק ורשע שהנה תשאה שממה ולא ישבו בה לא רשעים ולא צדיקים, ולכן צוהו שיאנח בשברון ובמרירות על השמועה אשר באה והיא אשר הגיד לו בדבור הנמשך לזה שחרב נבוכד נצר הוחדה וגם מרוטה להרוג בני אדם ולהפחיד את הכל ושעל כן יצעק וייליל הנביא כי אותה חרב של נבוכד נצר שבאה שלש פעמים על ירושלם בפעם הזאת השלישית תהיה כפולה ברעתה כי תהיה חרב חללים רבים ובה יפול המלך שהוא החלל הגדול, ולפי שבצאת נבכוד נצר מבבל היה מסופק אצלו אם ילך על ירושלם או על רבת בני עמון לכן צוה הנביא שיעשה מעשה המשליי משני דרכים לרמוז לזה ושעמד נבוכד נצר על אם הדרך וקסמים בידו לידע אנה ילך ובימינו היה הקסם על ירושלם, ולכן צוה למלך שירים המצנפת ויסיר העטרה כי בא קצו, ולפי שבני עמון שמחו במפלת ישראל הודיע השם לנביא שאחרי חרבן ירושלם תחרב גם כן רבת בני עמון האמנם היה ראשונה חרבן ירושלם מפני כובד חטאתיה כי היתה עיר הדמים מלאה גלולים ונשיאיה ומלכיה בכחם וזרועם שפכו דמים הקלו בכבוד אב ואם לגר ליתום ולאלמנה גזלו בזו הקדשים וחללו השבתות באו על כל העריות וכל שאר העונות עשו מאנו הכלם, ומפני זה לא יעמוד לבם ולא תחזקנה ידיהם בצרותיהם, ולפי שלא יאמרו שהיו ביניהם צדיקים להגין על העיר אמר שכולם היו סיגים כבדיל וכעופרת ולכן יתיכם בתוך ירושלם כהתכת הסיגים בכור על האש, וביאר הנמשל בזה בספור רשעתם אם מהנביאים ואם מהכהנים ואם מהנשיאים ואם מעם הארץ מבלי היות בהם איש גודר פרץ ולכן נתן דרכם בראשם וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:

ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם שים פניך דרך תימנה עד בן אדם שים לך שנים דרכים. צוה השם לנביא שינבא על ירושלם מהצרות והרעות העתידות לבא עליה והנה באו על זה אל יחזקאל הנביא נבואות רבות רצופות זו אחר זו, ולהיות ענין כולנה אחד קבצתי אותם יחד בנבואה הזאת והיה התחלפות הנבואות ורבוי הדבורים מפני שהיו המשלים מתחלפים אף על פי שהיו כולם ענין אחד, והנה יתבאר זה מאשר בנבואה הראשונה צוהו שים פניך דרך תימנה והטף אל דרום והנבא אל יער השדה נגב והנבואה הזאת על ירושלם נאמרה ושאר הנבואות שאחריה עליה נאמרו גם כן, (ב) ומפני שהיה הנביא בבבל שהיה צפונית לירושלם כמו שאמר מצפון תפתח הרעה (ירמיה א, יד) היתה ירושלם דרומה של בבל ולכן צוהו שישים פניו דרך תימנה שהוא לצד ירושלם והטף אל דרום רוצה לומר דבר נגד ירושלם שהיא דרומית לבבל ומלת והטף היא מלשון אל תטיפו יטיפון, וכן קרא ירושלם יער השדה נגב בדרך משל כי כמו שביער ימצאו עצים רבים ומתחלפים ככה בירושלם היו חכמים נביאים סנהדרין ואנשי מעשה, (ג) ולכן אמר על ירושלם שכנה בכל הכנויים ההמה הנני מצית בך אש רוצה לומר הנני מדליק ומעביר בך אש שתאכל כל עץ לח וכל עץ יבש, והמתרגם פירש כל גבר עתיר וכל גבר מסכן רוצה לומר כל עשיר וכל עני שבירושלם, והרב ר' דוד קמחי פירש כל עץ לח וכל עץ יבש כל צדיק וכל רשע, ולהפליג גודל האש אמר לא תכבה להבת שלהבת ושניהם אחד להבת ושלהבת אבל כפל המלה לחיזוק, ונצרבו בה כל פנים מנגב צפונה רוצה לומר שהאש יהיה גדול וישרף הלח והיבש שהוא רמז לחרב האויבים שיהרגו בירושלים כקטון כגדול כי עץ הלח יאמר על הנערים ועל הבחורים ועץ היבש הוא משל לזקנים שכולם תאכל חרב, ועל אותם שלא יפלו בחרב אמר ונצרבו בה כל פנים ומלת ונצרבו היא מלשון צרבת השחין ועל שפתיו כאש צרבת שהוא ענין שחרות מהשריפה, והמשל הוא ששחרו פניהם אף על פי שלא ישרפו, והנמשל הוא שילכו בגלות אם לא ימותו בחרב ושיהיה כל זה מנגב צפונה רוצה לומר מהרעה שיבא מצפונה שהיא בבל על הנגב שהיא ירושלם. ואפשר לפרש ונצרבו בה כל פנים מנגב צפונה על שאר האומות שתאכל האש את ירושלם וישחירו כל פנים מסביבותיה לפי שמלך בבל אחרי שכבש את ירושלם כבש כל שאר הממלכות כמו שכתוב בספר ירמיהו וכן אמר אחר זה תצא חרבי מתערה אל כל בשר, (ד) ולכן אמר כאן וראו כל בשר כי אני ה' בערתיה לא תכבה רוצה לומר יכירו וידעו כל יושבי תבל כי מאתו היתה הרעה הזאת על ירושלם, וכן אמר רב הטבחים לירמיהו (ירמיה מ, ב - ג) ה' אלקיך דבר את כל הרעה הזאת אל המקום הזה ויבא ויעש ה' כאשר דבר כי חטאתם לו ולא שמעתם בקולו והיה הדבר הזה.