אברבנאל על יחזקאל כ:א

הנבואה השמינית תחילתה ויהי בשנה השביעית בחמישי בעשור לחדש וגומר עד ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם שים פניך נגד תימנה. ויש בה שלשה פרשיות. הראשונה, ויהי בשנה השביעית. השנית, ויהי דבר ה' וגומר דבר אל זקני ישראל. השלישית, לכן דבר את בית ישראל. וראיתי בפסוקי הנבואה הזאת שש שאלות:

השאלה הראשונה באומרו ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים ואשא ידי להם לאמר אני ה' אלהיכם ביום ההוא נשאתי ידי להם בארץ מצרים וגומר. ופירשו המפרשים שנשיאת יד הנזכרת כאן היתה להוציאם ממצרים ולהנחילם הארץ הנבחרת, ויקשה מאד אם כן למה אמר ראשונה ואשא ידי לזרע בית יעקב ואמר שנית ואשא ידי להם ושלש לומר ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים והוא דבור כפול ומכופל ללא צורך כי היה די באומרו ביום בחרי בישראל נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים:

השאלה השנית במה שאמר ואומר אל בניהם במדבר וגומר וימרו בי הבנים וגומר ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בם במדבר והשבותי את ידי וגומר, כי הנה בתורה נזכר עון המרגלים בגזרת אנשי המדבר ושבניהם יירשו את הארץ אבל לא נזכר שם שחטאו הבנים ושאמר לכלות אפו בם ושחזר ממנו למען שמו:

השאלה השלישית באומרו וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם, כי הנה חוקי התורה ומשפטים שנתן השם לעמו הם טובים וישרים וכמו שאמר ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים (דברים ד, ח) ואיך אמר הנביא א"כ שנתן להם השם חקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם, והמפרשים פירשו שבעבור שישראל מאסו בדברי השם מסר אותם בידי אויביהם שישימו עליהם חקים שלא יהיו טובים להם ויהיו החקים והמשפטים שלא יחיו בהם שזכר כאן חקי האומות ומשפטיהם הרעים שעשו בישראל, ואינו נכון כי חקי האומות ומשפטיהם לא יאמר הקדוש ברוך הוא וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם כי הוא לא נתנם והם מרשעת הגוים:

השאלה הרביעית באומרו ואטמא אותם במתנותם מהעביר כל פטר רחם למען אשימם למען אשר ידעו אשר אני ה', והיא כי הנה מצות קדש לי כל בכור פטר כל רחם היה קדושה וטהרה ואיך אמר על זה ואטמא אותם, וגם אומרו למען אשימם וכן למען אשר ידעו אשר אני ה' יראה שאין ענין לו, וה"ר רבי דוד קמחי כתב שאולי אמר זה על שנצמדו לבעל פעור ואינו נכון כי איך יאמר על הפשע שהם עשו מעצמם ואטמא אותם שהיה הש"י המטמא אותם:

השאלה החמישית באומרו מה הבמה אשר אתם הבאים שם ויקרא שמה במה עד היום הזה, והפסוק הזה יראה שאין ענין לו כי למעלה לא נזכרה במה לשיאמר עליה מה הבמה אשר אתם הבאים שם, גם שהיה לו לומר מה הבמה הזאת לא אשר אתם הבאים שם ומה ענין ויקרא שמה במה כי הנה בזמן התורה היה נקראת הבמה במה ובספורי המלכים גם כן ומה היא הבמה שעתה נקראת ככה ונשאר' שמה כן עד היום הזה:

השאלה השישית באומרו והוצאתי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה, כי הנה תחלת הפסוק מורה על הגאולה העתידה והוצאתי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן העמים אשר נפוצתם שם וגם אומרו ביד חזקה ובזרוע נטויה הוא מאמר מיוחס לקבוץ הגליות, אבל אומרו ובחמה שפוכה שהוא סוף הפסוק אין לו ענין בזה כי הוא מורה על עונש האומה ורעתה לא על פדיונה, ואין לומר מאמר ובחמה שפוכה על האומות כי הנה כתוב אחריו והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם וגומר ואמר כי מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבא, הנה א"כ החמה שפוכה שזכר כנגד ישראל אמרה לא כנגד האומות: והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כלם:

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להגיד שבאו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה' רוצה לומר להתפלל אליו שירחם על עמו ונחלתו ירושלם שלא תחרב, והשם יתברך צוה שיאמר להם הנביא הלדרוש אותי אתם באים רוצה לומר לבקש ממני סליחה וכפרה בעון בית ישראל חי אני אם אדרש לכם לתת את שאלתכם ובקשתכם, וצוה לנביא שכאשר יוכיח אותם לא לבד יוכיח מעשיהם בהווה כי גם יודיעם את תועבות אבותיהם אשר עשו מימי קדם ושיספר להם תועבותיהם והעבודה זרה שהיו עובדים בארץ מצרים שהיו ראויים מפניהם לכלייה ועבר על פשעם למען רחמיו, ואחר כך מה שעשו במדבר מהעונות והפשעים וכמה פעמים היו ראויין לכלייה אם לא שהשם יתברך למען שמו כפר בעד חטאתם, ושככה עשו אחרי בואם אל הארץ שעבדו שם ע"ז על כל גבעה רמה, ומפני זה אין ראוי שידרש להם עוד לתת את שאלתם ובקשתם להצילם מאויביהם, ולפי שהיו בני ישראל אומרים שיהיו כגוים לשרת עץ ואבן ושאז ינצלו מגזר' השי"ת ויצאו מהשגחתו בהיותם ככל גויי האדמה, השיבם השם ע"ז שעכ"פ ימלוך עליהם ואע"פ שיצאו מכלל הדת ויהיו כגוים יוציא אותם מן העמים ומן הארצות אשר נפוצו שם בגיותם והוא יתברך ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה ימלוך עליהם ויוציא' משם ויוליכם מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר כאילו הם הולכים במדבר ויכניסם במסורת הברית באופן שיכנעו לדת האלהי בעל כרחם, ויבדיל מהם המורדים והפושעי' כי אותם מארץ מגוריהם שהיו דרים שמה יוציאם ולא יזכו ללכת אל אדמת ישראל באופן שיתמו במדבר ההוא כאשר תמו כל הגוי היוצאים ממצרים במדבר אשר הלכו בו, ולכן בית ישראל עתה איש גלוליו יעבדו אם אינם רוצים לשמוע לדברי השם בגיותם כי כבר יבא זמן בהכרח שלא יחללו עוד את שם ה' כי בהר קדשו שהוא ציון בהר מרום ישראל שהוא ירושלם שם יעבדו כל בית ישראל את השם הנכבד בזמן גאולתם ושם יקבל תרומותיהם וכל קדשיהם וכריח ניחוח ירצה אותם כשיוציא אותם מכל העמים, ואז יכירו וידעו כח ה' וכבודו בהביא אותם אל האדמה אשר נשבע לאבותם ויזכרו שם דרכיהם ותועבותיהם ויבושו ויכלמו מהם וידעו שהוא יתברך למען שמו גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו לא כדרכיהם הרעים ולא כעלילותם הנשחתות בית ישראל נאם ה', וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:

ויהי בשנה הז' וגומר עד וימרו בי בית ישראל במדבר: אחד עשרה שנה גלה יהויכין קודם חרבן ירושלם אות' אשר מלך צדקיהו והלך עמו לבבל יחזקאל הנביא ובתחלת השנה החמישית לגלותו ראה יחזקאל הנבואה הראשונה שהתחיל בה ספרו, ומשם והלאה עד החרבן בתחלת כל שנה ושנה היה אומר לו הקב"ה נבואה אחת, ועם היות שבאו ביניהם נבואות אחרות הנה עכ"פ בתחלת כל שנה היה רואה נבואה אחת ועליה היה אומר בשנה פלוני, וכן הוא הנבואה הראשונה בשנה הה' וכן ויהיה בשנה הו' וזקני יהודה יושבים לפני ועתה בשנה הז' בחמישי בעשור לחדש באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה' וישבו לפני, ונתן ג"כ רמז לזה שבחדש הה' כזה וימי החדש כאלה תחרב ירושלם ותשרף בית ה' ולכן סבב השם שביום ההוא יבאו הזקנים לפני הנביא לדרוש את ה' כדי שישמעו תשובתו, ואין ענין הדרישה לשאול מה יהיה אלא להתפלל אל השם ולהתחנן לפניו על ירושלם שלא תחרב, ובסדר עולם אמרו מי היו אלו זקני ישראל חנניה מישאל ועזריה היו כי באו לדרוש את ה' בעבור הנותרים בארץ (ב) והנה צוה השם את הנביא (ג) שישיבם הלדרוש אותי אתם באים רוצה לומר להתפלל לפני שתנצל ירושלם חי אני אם אדרש לכם לתת את שאלתכם ובקשתכם, ולפי שרצה להוכיחם כדי להראות להם שבדרך משפט היו ראויים בני ישראל כלייה אמר לנביא (ד) התשפוט אותם התשפוט בן אדם רוצה לומר האם אתה רוצה להוכיחם כאשר צויתיך לא תוכיחם בלבד על מעשיהם בדור הזה אבל את תועבות אבותם הודיעם שתודיע אותם כל התועבות שעשו אבותיהם קודם שנכנסו לארץ ועם זה מה שהם עשו אחרי היותם בארץ, (ה) וזהו אומרו ביום בחרי בישראל ואשא ידי וגמר ופירוש כאשר בחרתי בישראל בהיותם במצרים הנה נתתי להם ג' מתנות גדולות האחת הנבואה ששלחתי אליהם מרים אהרן ומשה בנבואתי וע"ז אמר ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים שזה היה בנבואה ולכן אמר ואשא ידי מלשון יד ה' (לעיל א, ג) ואודע הוא מלשון במראה אליו אתודע (במדבר יב, ו), והמתנה השנית היא שנדרתי להיות להם לאלקים מנהיג ומשגיח מבלי אמצעי וזהו ואשא ידי להם לאמר אני ה' אלהיכם, (ו) והמתנה השלישית היא שנדרתי להם ירושת הארץ וזהו ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל ארץ אשר תרתי להם זבת חלב ודבש צבי היא לכל הארצות, ועל שלשת המתנות האלה אמר שלש פעמים ואשא ידי או ונשאתי ידי, והותרה בזה השאלה הראשונה.