אברבנאל על יחזקאל כ:ז

ואמר שעשה להם תנאי אחד שבו יזכו לכל המתנות האלה והוא שירחיקו עצמם ממעשה ארץ מצרים וגלוליה ויטהרו מטמאותיהם כיון שה' אלהיהם אינו כאלהי מצרים, והנה אמר איש שקוצי עיניו השליכו כלומר שלא יעבדו את האלוהות אשר יראו בעיניהם כי אותם הדברים הנראים לעינים הם הצלמים והפסילים אין בהם אלהות והם משקצים את הנפש, וגם בענין המאכלות והניאופים האסורים אמר איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו והוא ע"ד מה שאמרה תורה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם (במדבר טו, לט) וכן אמרו חכמים ז"ל (במ"ר י, ו) עינא וליבא תרי סרסורי דעבירה, (ח) וסיפר שלא אבו בני ישראל היושבים במצרים לשמוע דבר השם וימרו בו בעשותם כמעשה ארץ מצרים, וכן אמרו במכילתא (מכילתא על שמות יב, כא; שמ"ר טז, ב) משכו וקחו לכם (שמות יב, כא) משכו ידיכם מע"ז והרבו במצות רבי יהודה אומר הרי הוא אומר (שם ו, ט) ולא שמעו אל משה שהיה קשה להם לפרוש מע"ז הה"ד (שם יג) וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל צום להפרישם מהע"ז, ובראות השם מעשיהם הרעים אמר לשפוך חמתו עליהם בתוך ארץ מצרים קודם הגאולה, וכבר ביארתי בפירוש התורה שמפני זה ניתוספו בגלות מצרים שלשים שנה כי עם היות הגזרה ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה כתוב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה (שם יב, מ), לפי שבתום הארבע מאות שנה מהגלות נשא השם ידו להם בהיותם בגלות להוציאם מארץ מצרים ואז צוה אותם איש שקוצי עיניו השליכו וגומר, וכאשר מרו ועצבו את רוח קדשו לא היו ראויים לגאולה ונתארך עליהם הגלות שלשים שנה עד שצעקו אל ה' מן העבודה ואז הוציאם משם ועליו נאמר כאן (ט) ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר המה בתוכם והם המצריים אשר נודע והתפרסם לעיניהם שאמר השם להוציאם מארץ מצרים כי היה נודע ומפורסם למצריים מפי בני ישראל שהתודע להם השם שמה על ידי נביאיו ודיבר להם להוציאם מארץ מצרים, ומלת החל הוא מגזרת חלול, והנה היה כ"ז משהתחילו מרים ואהרן להתנבאות קודם שבא משה עם נבואתו כי אחרי בואו לא עבדו עבודה זרה, אמנם חכמים זכרונם לברכה (שמות רבה יד, ג) אמרו כי אף אחרי שבא משה רבינו עליו השלום בשליחות האל היו ביניהם רשעים ולא שבו מדרכיהם הרעים ואותם מתו בשלשת ימי אפלה כדי שלא יראו המצרים במפלתו וישמחו להם.