אברבנאל על יחזקאל יח:ה

ועתה ישיב לתרעומת האחר והוא שהאבות לא קבלו ענשם ולא שכרם בחייהם וקבלוהו בניהם ועל זה ביאר הדבר מפאת הפכו ומפאת עצמו וזה שאמר ואיש כי יהיה צדיק ועשה משפט וצדקה שהיא כל התורה, (ו) ופירט עון ע"ז שהוא כנגד כל התורה כולה באומרו אל ההרים לא אכל לפי שהיו עובדים ע"ז על ההרים הרמים כמו שכתוב, לכן אמר שהצדיק הוא אשר לא יעשה זה שלא ילך על ההרים ולא יאכל שם מן הזבחים שהיו עולים לע"ז, וי"ת אכל מלשון תפלה אמר בטוריא לא פלח לטעוותא, ולא לבד הצדיק לא יעבוד ע"ז אבל גם לא ישא עיניו אל גלולי בית ישראל כמ"ש אל תפנו אל האלילים (ויקרא יט, ד), ומלבד זה במצות שבין אדם לחבירו אל אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא יקרב ולא זכר שאר העריות אלא אלו להיות בני אדם רגילים בהם אמנם שאר העריות כל אדם נבדל מהם, (ז) וגם בענין הממונות איש לא יונה חבולתו חוב ישיב רוצה לומר שהעני שהיה חייב לו וחבל את שמלתו על חובו ישיב חבולתו משום אם חבול תחבול שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו (שמות כב, כה), ואמנם במצות לא תעשה גזלה לא יגזול ובצדקה שהיא מצוה רבה לחמו לרעב נתן ועירום יכסה בגד רוצה לומר הערום יכסה בבגדו, (ח) בנשך לא יתן ותרבית לא יקח וזכר שני הלאווין האלה לפי שאחד הוא בעת הנתינה שלא יתן מעותיו ברבית והאחר הוא כשיגבה את חובו שלא יקח ממנו רבית ואם יהיה הצדיק שופט שוטר ומושל משפט אמת יעשה בין איש לאיש, (ט) ובכלל שבחוקותי יהלך והם החוקים שטעמם נעלם ממנו ומשפטי שמר שהם המצות שהשכל גוזר עליהם ויהיה מגמתו תמיד לעשות אמת צדיק הוא חיה יחיה רוצה לומר האיש אשר כזה צדיק וישר הוא באמת נקי מכל עון ואשמה ולכן חיה יחיה בלי ספק כי הוא הצדיק הגמור שלא נמצא בו עון כלל ולכן לא יגורהו רע, ואינו בכלל המדה ממי שרובו זכיות ומיעוטו עבירות כי זהו שזכר כאן הוא צדיק גמור שאין בו עבירה כלל ומה שאמר שלמה יש צדיק אובד בצדקו ומה שאמר במשנה ולא מייסורי הצדיקים כולם ידברו מהצדיקים שרובם זכיות ומיעוטן עבירות, אבל הצדיק גמור שלא ימצאו לו עון אשר חטא היא מדרגה אחרת עליונה מאד ועליו אמר פה צדיק הוא חיה יחיה כלומר צדיק גמור הוא ולכן בלא ספק חיה יחיה ולא תבואהו רעה, ואמר חיה על חיי העולם הזה ויחיה על חיי העולם הבא, ועם זה לא נצטרך למה שכתב הגאון רב סעדיה שהחיים והמות שנזכרו כאן הם לעולם הבא בלבד ותפשו ה"ר דוד קמחי, כי אותם האומרים אבות יאכלו בוסר ושיני הבנים תקהינה על חיי העולם הזה וטובותיו היו מתרעמים לא על דבר העולם הבא כי לא ידעו מה הוא אלא על מה שהיו רואים בעיניהם וצריך שתהיה התשובה מענין השאלה אבל הוא מאמר כולל חיי הנפש בעולם הזה ובעולם הבא, והנה זכר החיים והמות להיותו מאמר כולל לכל פרטי הברכות והקללות וכמו שאמר ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויקרא יח, ה. וביט, לז), וכן אומרו לאדם הראשון כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב, יז) כולל לכל הקללות שנאמרו לו אחר כך וכן אמר החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה (דברים ל, יט), הנה אם כן החיים כוללים מיני הטובות והמות כל מיני הרעות והותרה בזה השאלה השנית.

והנה כיוון הנביא במה שזכר בזה מהצדיק על חזקיהו שהיה צדיק גמור ולא נשא עון אחז אביו (י) ולכן אמר אחריו והוליד בן פריץ כנגד חזקיהו גם כן שהוליד את מנשה שהיה רשע ופריץ במעשיו כי שפך דמים ועשה כל אחד ואחד מהעונות האלה שזכר הפכיהן בצדיק, (יא, יב) ולא עשה א' ממצות עשה שזכר בו כמו שמפרש והולך, (יג) כי הנה האיש אשר כזה מות יומת דמיו בו רוצה לומר הוא הראוי למות בעולם הזה ובעולם הבא אם היה שלא עשה מצוה מימיו כי בהיותו רובו עבירות ומיעוטו מצות קלות הרי הוא בכלל המדה שנותנין לו שכר מצות קלות בעולם הזה כדי ליפרע ממנו על רוב עונותיו בעולם הבא, וכבר זכרו חז"ל (רות רבה ה, ו) שמנשה עשה תשובה כאשר לכדוהו שרי צבאות מלך אשור בחוחים ויאסרוהו בנחשתים ויוליכוהו בבלה ולכן השיבוהו ה' למלכותו והאריך ימים עליו מפני מעוט הזכיות שבידו, והנה מנשה הוליד את אמון ולא מלך אלא שתי שנים ויקשרו עליו עבדיו וימיתוהו בביתו, (יד) אבל אמון הוליד את יאשיהו צדיק תמים אשר שב אל ה' בכל לבבו ועליו נאמר כאן שהפריץ הוליד בן וירא את כל חטאת אביו ולא עשה כמוהו, (יז) כי הנה הבן ההוא לא ימות בעון אביו חיה יחיה ולא נאמר אם כן שאבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה כי הנה הבן הזה יאשיהו לא מת בעון אביו וקנה לעצמו חיים בעולם הזה ובעול' הבא, (יח) ואמנם אביו אמון ומנשה שעשק עושק גזל גזל אח שהוא הגזל היותר מגונה שיגזול אדם מאת אחיו וכל ישראל אחים הם כמו שאמר עד דרוש אחיך אותו (דברים כב, ב), ואשר לא טוב עשה שהוא הרע כי כבר יאמר דרך כלל על הרעות לא טוב כמו יתיצב על דרך לא טוב (תהלים לו, ה), ומאזני מרמה לא טוב, הנה באמת אותו אביו מת בעונו והבן לא ימות בעונו ולא צדקו אם כן במה שאמרו אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה, הנה התבאר למה זכר והוליד בן פריץ שהיה לרמוז את מנשה ולמה חזר לומר אביו כי עשק שהוא להשלים ענין התשובה והותרו השאלות השלישית והרביעית.