אברבנאל על יחזקאל יח:ד

וביאר ואמר הנה כל הנפשות לי הנה וענין זה המאמר כתב הרב רבי דוד קמחי שהוא כל הנפשות לי הנה ואני נתתי אותן בבשר להנהיג את הגוף כדי ללכת אחרי ואני רוצה בחייהן ולא במיתתן כי לי הנה ומכבודי נגזרו כנפש האב וכנפש הבן ואיך תעלו בדעתכם שאעניש הנפש אם לא חטאה לי, והנה לא ירד החכם לעומק כוונת זה המאמר כי הכוונת האלקית היתה בו כמו שאומר הנה הגופים אין ספק שהאחד יוליד את האחר ולכן מזה הצד הגופני יקרא המוליד אב והנולד בן וכמו שבעצי היער הבן שהוא הענף כמ"ש ועל בן אמצת לך (תהלים פ, טז) הוא מטבע האילן המוליד אותו שהולידו והצמיחו כן הבנים יתדמו בטבעם למולידיהם, ולכן אינו מהזרות שהבן יהיה יורש במומי אביו וחלאיו להיותם דברים גופיים נמשכים בהולדה, אבל הנפש אינה כן כי נפש האב לא תוליד נפש הבן ולכן אין נפש אב לנפש ולא נפש בן לנפש כי כל אחת מהן היא בפני עצמה עצם רוחני יצרו האלקים והשפיעו באדם כרצונו, והנה להיות הנפש היא הפועלת באמת בהיותה עם הגוף והגוף אינו כי אם כלי פעולתה לכן השכר והעונש על המצות והעבירות לא יוחס אלא לנפש לא לבד בעולם הבא שאין שם גוף וגויה אלא גם בעולם הזה השכר והעונש עם היותו גופני לנפש יוחס מפני העונג המגיע לנפש עם השכר והצער המגיע אליה מהעונש לא לגוף שהוא כלי, כי לא נאמר שהחרב הרג את הנפש אלא האדם שיניע את החרב, ומזה יתבאר שקרות האומרים אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה לפי שקהות השינים שהוא העונש יוחס לנפש באמת ואין לנפשות אב ולא בן ואיך א"כ תענש נפש הבן בעבור נפש האב שאין לה עמה קורבה כלל, ומצינו רמז וראיה לזה בענין אדם הראשון שהנה הקללות הגופניות שנתקלל בהן על חטאו נמשכו בתולדותיו בעבור שהיו בניו לענין הגוף אמנם לענין העונש הנפשיי אם נגזר עליו הוא לבדו קבלו, ונח שם ועבר ואברהם ושאר חסידי הדורות שהיו זרעו ותולדותיו לא ירשו העונש הנפשיי כמו שירשו הגופיי יען וביען אין בנפשות אב ובן כי כנפש האב כן נפש הבן לפניו ית', וזהו שאמר כאן כל הנפשות לי הנה ואין הכוונה בזה שהן כולן ברשותו יתברך אלא שהוא בעצמו בראם ויצרם כולן וכמ"ש ונשמות אני עשיתי (ישעיה נז, טז) ונפש האב לא תוליד נפש הבן, ומפני זה הנפש החוטאת היא תמות ולא ימותו בנים על אבות, ובה השיב הנביא לתרעומת הג' והוא ששיני בנים תקהינה בעון אביהם והשיב לתרעומת הזה ראשונה לפי שהוא הנראה תחילה מכוונת קושיית'.