אברבנאל על יחזקאל יח:יט

ואומרו עוד ואמרתם מדוע לא נשא הבן בעון האב אין ענינו שהיו הם המתרעמים מזה אלא שבא להתיר ספק בזה אפשר שיסופק נגדו והספק הוא מענין הבנים הקטנים שאין ספק שימותו בעון אביהם כמו שיחיו וגידלו בזכותם כי אין לקטנים זכיות ולא עונות לשנאמר שעליהם יחיו ועליהם ימותו, הנה להתיר הנביא הספק הזה אמר ואמרתם מדוע לא נשא הבן בעון האב רוצה לומר ואם אמרתם כנגד זה שהנחתי מדוע לא נשא הבן בעון האב רוצה לומר הבן הקטון שאינו בן עונשין למה זה לא ימות בעון אביו כיון שהוא כחלק ממנו ואין לו מעצמו לא זכות ולא חובה ע"ז השיב והבן משפט וצדקה עשה רוצה לומר אמת אמרתם בבנים הקטנים שמתים בעון אביהם אבל הבן הגדול שהוא מעצמו משפט וצדקה עשה את כל חקותי שמר ויעשה אותם הרי זה כבר יצא מכלל בן והוא שלם בעצמו ולכן חיה יחיה, כי כמו שהבנים הקטנים ניזוקין בעון אביהם וייטב להם בזכותם ככה הגדולים אם הם רשעים לא תועילם זכות אבותיו ואם הם צדיקים לא יזיקם עונות אבותיהם, (כ) כי הנפש החוטאת היא תמות והבן רוצה לומר הגדול לא ישא בעון האב והאב לא ישא בעון הבן כי כל א' מקבל גמולו ולכן צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה ולא על בנו, הן אמת שבהיות האב צדיק והבן צדיק יירש הבן זכותו וזכות אבותיו הצדיקים ויתרבה טובתו ואם היה האב רשע והבן גם כן הלך בדרכי אביו אין ספק שיגדל עונשו להיותו רשע בן רשע ועל זה אמרה תורה פוקד עון אבות על בנים (שמות לד, ז), וביאר שלא יעבור זה מהדור הרביעית, וכבר זכר הרב המורה סבתו שהיא מפני שלא יוכל הזקן הרשע המורד לראות מזרעו יותר מארבע' דורות אע"פ שיהיה רשע מאריך ברעתו, אבל זה כבר פירשה התורה שלא יובן כי אם לבנים הרשעים שאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם והוא אומרו בסוף הפסוק לשונאי, אבל צדיק בן רשע לא ישא עון אביו, ולפי שמדת הטובה מרובה ממדת הפורענות אמרה תורה בענין הזכות ועושה חסד לאלפים לאוהבי וגומר שלא יעמוד זכות האבות לבנים בלבד עד אלף דור כענין העונש כי גם לאלף דור יגיע הזכות ולכן זכות אבותינו הקדושים עמדה לנו עד היום הזה, ואמנם מה שנאמר לעלי הכהן (שמואל א' ג, יד) שישמור לו ולבניו העון עד עולם היה מפני שהעון ההוא היה בו חלול השם וקורא הדורות מראש ראה שלא היו בבניו מי שראוי לכפר לו עון אבותיו, וחכמים זכרם לברכה דרשו (ר"ה יח, א) בזבח ובמנחה הוא אינו מתכפר אבל בדברי תורה ובגמילות חסדים מתכפר הנה בזה השלימה תשובת השם יתברך על תשובת אבות יאכלו בוסר ושני בנים תקהינה.

וכבר ביארתי בספר ירמיהו שלא נחרבה ירושלם ולא גלו בני יהודה וישראל בעבור מה שחטא מנשה בעצמו אלא בעבור מה שעשו שאר המלכים והעם בעצמם ממה שלמדו מתועבות מנשה ומעשיו, והנה הותרה במה שפירשתי בזה בשלמות השאלה הד' הנזכרת. ואמנם מה שאמרו חכמים זכרם לברכה בפרק אלו הן הלוקין (מכות כד, א) אמר ר' יוסי בר חנינא ד' גזרות גזר משה על ישראל ובאו ארבעה נביאים ובטלום, משה אמר (דברים לג, כח) וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב, בא עמוס ובטלה חדל נא מי יקום יעקב כי קטון הוא (עמוס ז, ה) וכתיב ודוד הוא הקטן, משה אמר (דברים כח, סה) ובגוים ההם לא תרגיע בא ירמיה ובטלה הלוך להרגיעו ישראל (שמואל א' יז, יד), משה אמר (שמות לד, ז) פוקד עון אבות על בנים בא יחזקאל ובטלה שנאמר (לעיל יח, כ) הנפש החוטאת היא תמות, משה אמר (ויקרא כו, לח) ואבדתם בגוים בא ישעיהו ובטלה והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים (ישעיה כז, יג) ע"כ, יראה סותר לזה אבל עם ההתבוננות כוונו למה שפירשתי: