אברבנאל על יחזקאל יח:כא

והרשע כי ישוב מכל חטאתו וגומר עד ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל. אחרי שהשיב הנביא על דברי אנשי ירושלם האומרים אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה מכל הבחינות רוצה לומר שהאבות שאכלו בוסר קבלו ענשם ומתו מיתת הגוף והנפש להיותם רשעים ואם שהבנים שלא אכלו הבוסר ולא חטאו לא תקהינה שניהם ולא יסבלו עונש כלל כי אין מיתה בלא עון ואין ייסורין בלא חטא (שבת נה, א), ואם בהחכשת ההקדמה שהבן בהיותו גדול ועשה משפט וצדקה לא יענש בעון האב עזב הנביא הדרוש הזה מהאב והבן ובא לדבר מהאדם עצמו בשובו מחטאתו או מצדקתו, ואמר שלא די שהבן אשר לא חטא לא יקבל עונש מפאת אביו אבל גם האיש החוטא עצמו אם ישוב מכל חטאתו אשר חטא ונתחרט מפשעיו ומלבד שלא יחטא במצות לא תעשה עוד ובמצות עשה ישמור את כל חקותי ועשה משפט וצדקה באמת חיה יחיה ולא ימות ולא יקבל שום עונש כצדיק הגמור שלא חטא, (כב) לפי שכל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו והרי הוא כאילו לא חטא מימיו ובסבת צדקתו אשר עשה עתה כששב אל ה' יחיה ואם כן יקבל החיים מפאת הצדק' ולא יקבל המות מפאת הפשעים שעשה שכבר נמחלו לו, (כג) ובזה תדעו שהחפוץ אחפוץ במות הרשע כי לא אחפוץ אלא בשובו מדרכיו כדי שיחיה כיון שאני מוחל לו מפני תשובתו כל הפשעים שעשה, (כד) וכן בצדיק בשובו מצדקתו ושב רשע ועשה עול שהוא הרע בעיני ה' ככל התועבות אשר עשה הרשע שהיה רשע גמור כל ימיו כן יעשה הצדיק בשובו מצדקתו להיות רשע וחי כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה, ומאמר וחי הוא בתמיהה כלומר האם ראוי שיחיה בעבור הצדקות שעשה בראשונה באמת אין ראוי שיחיה אבל שכל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה כדי שיחיה בעבורם, ובמעלו אשר מעל ובחטאתו אשר חטא אחרי ששב להרשיע בם ימות וא"כ צדקותיו לא יתנו לו החיים ורשעתו יתן לו המות. וכבר הקשו חז"ל (קידושין מ, ב) ע"ז ואמרו ולהוי כמחצה זכאי ומחצה חייב ותירצו בתוהה על הראשונות שכיון שמתחרט אדם על מעשיו הראשונים אינם נחשבים לכלום כי הכל הולך אחר החתימה, ואם התחיל ימיו ברשע וסיים בצדק הרי הוא כצדיק לכל דבר וחיה יחיה ואם התחיל בצדק וסיים ברשע הרי הוא כרשע גמור ובעונו ימות: