אברבנאל על יחזקאל טז:ב

צוה השם את הנביא שיודיע את ירושלם את תועבותיה והתועבות הם החסדים שקבל מהקב"ה ומה שחטאו נגדו ומה שנגזר עליהם בעד חטאתם, (ג) ועשה להם משל ודמוי מהנערה וילדותה שהיתה ילדותה במקום שלא היה לה חומל ומשגיח עליה לעשות לה כמשפט הבנות שנולדו בבית אביהן, ואמר בתחלת הדברים לירושלם מכורותיך ומולדתיך מארץ הכנעני כי עם היות שהיה הנביא יושב בבבל צוה לו שינבא עליהם כן או שישלח לאמר אליהם שמה התוכחה הזאת, ומכורתיך הוא כמו מגורותיך ורצה בזה שהנה האדם במדותיו ותכונותיו יתדמה אם לארץ אשר הורגל בה וכמו שאמר כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו (ויקרא יח, ג), ואם שיתדמה לאביו ואמו המולידים אותו ולכן היה אומר כנגדם מכורותיך רוצה לומר הארץ אשר גרת בה, ומולדותיך והם האב והאם שהולידוך אגיד לך מי המה אלה אם הארץ אשר גרת בה שעליה אמר מכורותיך באמת היא ארץ הכנעני ושם הרגת ולכן לקחת אמונותיהם ועבודותיהם ככנענים עצמם, ואמנם מולדותיך נראה שהיה אביך אמורי ואמך חתית כי הנה במעשיך הרעים והמגונים אליהם נמשלת ודמית רוצה לומר לכנעני מצד אחד ולאמורי ולחתי מצד אחר, והותרה בזה השאלה הראשונה כי הנה לא אמר שהיו מארץ הכנעני ושהיה אביה אמורי ואמה חתית להיות הדבר כן אלא שכפי מעשיה ועבודתה נתדמה אם לארץ אשר גרה בה ואם לאמורי ולחתי כאלו הם אביו ואמו.